מבזקים:

מאחוריי התגית: ראיון עם סוחר סמים

יום שלישי, אפריל 19, 2016 | Ido Chen
מאחוריי התגית: ראיון עם סוחר סמים
אנשים

הגעתי אליו לדירה, כבר בכניסה ניתן היה לחוש במשהו שונה. לא מדובר היה בדירה רגילה, ההוד והשפע בולטים ומזמינים גם יחד. הדבר הראשון שמתחשק לי לעשות זה להשען אחורה באחת הספות האווריריות שלו ולהרגע, כמוהו, במין תנוחה כזו של ישיבה שבכלל מרגישה קצת כמו שכיבה.

טוב, נתחיל?
"כן."

איך אתה מגדיר את זה?
"אני באופן אישי מגדיר את זה כעוד עבודה, עסק עצמאי קטן. אני משער שלכל אחד יש את ההגדרות שלו, אבל אולי צורת ההתייחסות לזה ככה (כעסק), עוזרת לי להשאר בתוך איזו מסגרת מסויימת."

והטייטל של זה כלפיי חוץ?
"זה מאוד משתנה."

להגיד את המילים האלה זה קשה לך?
"פעם היה לי קשה. היום לא. אין לי בעיה להגיד שאני סוחר.."

סוחר.. אתה לא  יכול להגיד..
"סוחר סמים. זה מה שאני עושה. עוסק במסחר של סמים. קונה ב-X מוכר ב-Y."

כמה זמן?
"כמעט שלוש שנים. אבל בתכלס אפילו יותר, פשוט לפני זה אף פעם לא גזרתי מזה לעצמי. תמיד התעסקתי בזה – זה שמארגן חברים, תמיד הייתי זה שעוזר לאנשים להסתדר.. וכשהגעתי לתל-אביב אז פתאום זה נהיה משהו שגם התחלתי להרוויח ממנו קצת. וגם זה היה מאוד לאט."

איך הגיעה ההחלטה?
"קלטתי באיזשהו שלב אחריי כמה חודשים שהייתי פה (בת"א), שעם המשכורת מהעבודה שאני עובד בה, וההוצאות שיש לי פה בעיר- אני לא מצליח לעמוד במחזור הכספי והגעתי למסקנה שאני צריך לקצץ בהמון דברים. אחד הדברים היה העישונים, שתמיד הייתי מוציא על זה, מאז ועד היום אני מעשן בין 4-7 גרם לחודש, שזה לא כזה הרבה, אבל אז זה היה שווה ערך מבחינתי ל700 שקל שהייתי צריך להוריד בחודש – זה הרבה.. אז עשיתי את החשבון שגם ככה אני עוזר למלא אנשים להתארגן, וגם ככה עוברת לי כמות מסויימת מתחת לידיים כל כמה זמן, אז אם אני אקח כמות יותר גדולה במחיר יותר זול.. הבחור שהייתי מתארגן ממנו- דיברתי איתו, הוא אמר לי "תשמע, בוא קח ממני 100 גרם ב-90, תמכור 90 גרם ב-100 שקל (לגרם) ותעשן את ה10 שלך בחינם.. ככה זה התחיל. בהתחלה רק הייתי מעשן מזה בחינם, לא ראיתי מזה כסף בהתחלה."

עכשיו זו הכנסה עיקרית?
"עכשיו זה הכנסה נוספת. זה בין 50 אחוז ל25 אחוז מההכנסה החודשית שלי."

ומהם הרווחים הנהוגים? איך השוק?
"20 אחוז רווח. זה המינימום. מתחת לזה לא שווה לך לעבוד. לפני כמה זמן הייתה לי בעיה עם ספקים, אז הלכתי למישהו אחר והרווחתי 15 אחוז. אבל זה היה רק באמת בשביל לשמור על העסק הזה חי, עד שיסתדר לי ספק אחר. מינימום 20 אחוז רווח, אחרת זה לא פשוט שווה את הסיכון.. זה תיק, זה משהו שיש לך מאחורה של הראש כל הזמן. במיוחד כשיש לך כמות. זה עוד עבודה, זה פשוט עוד עבודה.."

מבחינת הלחץ?
"לחץ פחות. אם אתה עושה הכל בסדר והכול טוב אז אין סיבה לדאגה. תמיד צריך להיות עירניים אבל אין סיבה לדאגה. זה לחץ כמו עוד עבודה. אתה צריך לפגוש אנשים, יש לך פגישות במהלך השבוע, וזה ומין הסתם לא בשעות שאתה עובד בהן, אז זה צריך להיות בשעות הפנאי שלך.. ותבין, בן אדם אחריי שהוא עובד בעבודה הרגילה שלו, הוא רוצה לחזור הביתה לשים סרט, לעשן שכטה ולעשות מה שבזין שלו, אבל הוא צריך לחכות לאנשים שיבואו אליו.. כן באים, לא באים, אתה פה, אתה שם.. טא טא טאם.. כל העניין הזה.. בוא נגיד, המון פעמים מזמינים אותי למקומות ואני לא מגיע. ואני לא יכול להגיד לאנשים שחיכיתי לשני חבר'ה, שכל אחד בא לקחת 30 גרם שזה 6000 שקל. אני לא יכול להגיד את זה. אז אני הפכתי ל-NoShow (לא מופיע). אני לא בא.. ושואלים אותי, למה אתה לא בא.. למה זה.."

יש איזו אידיאולוגיה מבחינתך?
"היו לי שני דברים שאמרתי לעצמי שזה חוק- אחד, אני בחיים לא לוקח יותר מ-100 שקל לגרם. אם זה יגיע למצב שהמחירים עוד יעלו אני פשוט יפסיק להתעסק בזה. אני חושב ש-100 שקל זה מעל ומעבר. ודבר שני אני תמיד נותן לאנשים בול מה שהם שילמו עליו. אם בן אדם קנה ממני 15 גרם הוא מקבל ממני 15 בול. אולי קצת יותר. אף פעם לא 0.1 פחות. אין דבר כזה. יש מקרים שלפעמים אנשים כן מתבאסים עליך, אבל אני לא יכול לשלוט על הכול. לא יכול לשלוט על החומר שאני מקבל.."

ומבחינת חלוקת החומר. זה משהו טוב שאתה עושה לעולם?
"לא, זה לא מעניין אותי. אני עושה את זה כדי להרוויח מזה כסף. אני אשמח להפסיק להתעסק עם זה."

אתה יכול לספר על המפגשים עצמם, על האנשים שמגיעים?
"זה קטע, אני בהתחלה כשהתחלתי, אמרתי אני לא רוצה שאנשים ידעו איפה שאני גר. אני לא רוצה שידעו..  אז הייתי כל פעם יורד למטה. תחשוב אתה 3 פעמים ביום צריך לרדת למטה לסיבוב, פוגש מישהו, כל פעם פינה חשוכה אחרת.. כל ההתעסקות הזו, בפלאפון בהודעות.. זה מה שחשבתי שהכי טוב, כי לא היה לי ניסון, ואז מישהו שמאוד יקר לי אמר לי- מה פתאום מה אתה דפוק? אחי.. הבנתי שעדיף לי לעבוד מהבית ופשוט לבחור את האנשים. עכשיו אני מתנהל מול פרופיל דומה של אנשים, זה אנשים בני 30-40, עבודה סבבה.. הייטק, מחשבים.. אני לא חושב שיש מישהו צעיר מ-28 שאני מתנהל מולו."

והסיטואציה עצמה..
"אני משתדל שאנשים לא יפגשו, ובדרך-כלל כשהם מגיעים אני לבד בדירה שלי. פותח להם את הדלת, הם נכנסים. יושבים לשכטה אם בזין שלי, אם לא אז אני מזרז את העיניינים.. האמת היא שמאוד חשוב לי שאנשים שאני מתנהל מולם לא יהיו לחוצים, שיש להם מספיק לעוד כמה ימים שלא יהיו על הקשקש, שלא יהיו בלחץ.
הם באים והם שמחים כי הם יודעים עם מה הם הולכים לצאת.. הם מבסוטים, כן, הוייד טוב. עושים שכטה מדברים קצת על הא ועל דא.."

משהו לסיום?
"אני מעשן כל יום כבר המון שנים. נראה לי זה חלק ממני כבר. מהזהות שלי. זה משהו שיש לו יתרונות ויש לו חסרונות. היתרונות שלו הן שאת רוב הדברים יותר כייף לעשות תחת השפעתו והוא מרגיע. מרגיע.. אין פה מציאות קלה במדינת ישראל. אני חושב שבכלל בעולם היום המציאות נהיית יותר ויותר קשה ואנשים בוחרים לברוח מהמציאות. ויש סמים שהם באמת בריחה מהציאות, אבל וייד לדעתי הוא לא בריחה מהמציאות אלא הוא מקל על המציאות. וחוץ מזה הרבה יותר כייף לראות סרט על שכטה."

אנו מקווים כי הראיון חידש ופתח אפשרות להכיר קצת יותר את הטייטל "סוחר סמים", גם אם רק בטעימה.
הרעיון של הפינה הזו היא להנגיש ידע וסביבות חברתיות שבדרך כלל פחות נגישות ומדוברות – מתוך אמונה שידיעת האחר מקרבת.

optimism
Ido Chen
Co Founder at |

בן 29, מקים-שותף של פרויקט The Positiv.
במאי, תסריטאי ועורך וידאו, בין היתר בערוץ 10.
מתמחה במיעוטים ומאמין שטוב.

המלצות לכתבות קשורות

אם אהבתם את הכתבה ובכלל את מה שאנחנו עושים, תוכלו לעזור על ידי תרומה. עד היום נתרמו $1,332.00 מתוך $100,000.00 הנדרשים. אלו הם 1.33% מהיעד של The Positiv

1.33%

תגובות