תוכן ממומן, שיתופי פעולה, פרסומות, ספונסרים

"מילים של אהבה" מאת לוהאריה – האם באמת אפשר לאהוב ללא תנאי?

על ההסכמה להיות בלב פתוח בכאב ובקושי, כדי להצליח לחוות במלואם גם את הרגעים היפים גלי לור מסגל האוניברסיטה הקוסמית מדברת על כאב האבדן, ופותחת מסר מלוהאריה

הסיפור שלי התחיל הרבה לפני שהגעתי לאוניברסיטה הקוסמית, ולפני שפגשתי את לוהאריה.

את המושג "אהבה ללא תנאי" פגשתי בשלהי שנות ה 80 השמחות והצבעוניות.

גיל ההתבגרות, בין הטרנדים כמו מכנסי הפדלפון, כתפיות מרופדות, ג׳קטים מג׳ינס, פייאטים, עגילי נוצה, הפופ, הדיסקו, הוידאו והרדיו, מצעדי הפזמונים, מייקל ג׳קסון, טינה טרנר..

אל תוך סצנת הנעורים העליזה והשמחה הזו, הגיעו הכאב והאובדן.

אח שלי התאבד.

הפתעה גמורה, כאב חד, בלבול, תסכול, אדמה שנשמטה. הכעס הגדול הפך לעצב שצבע כל יום, כל שעה. העונות התחלפו והכאב נשאר.

מתוך הצער העמוק עלה הדחף להקהות את התחושות. בעקבותיו – הפרדה, מרחק ביני לבין הסביבה. באופן לא מודע ולא רציונלי נוצרה בליבי החלטה: "את הכאב הזה אני לא עוברת שוב״.

מכירים את הסיפור על פטר והזאב? כשהסבא החרד היה מפציר בפטר לא לצאת אל היער כי יש שם זאב? אז ביער שלי היה כאב. לאורך כל שנות הבגרות שלי עמדתי וצפיתי אל מעבר לגדר. בתוכי הדיסוננס בין הסקרנות והתשוקה לצאת ולחקור אבל גם הרצון להזהר ולהשמר. ניסיתי לעמעם את הרגשות, גם במחיר של לאהוב פחות, ולא יצאתי מגדרי.

לרבים מאיתנו יש כאב כזה או אחר שגורם להם לחיות את החיים שלהם מעבר לגדר.

חיים מצומצמים, תחומים לטווח מוגבל של רגשות, בין אותם מערכות הגנה וסייגים. כך "בטווח הבטוח" מצאתי עצמי הולכת בין הטיפות, נמנעת מלחוות את החיים במלואם. שמה רק את הרגליים במים, בלי הגוף, כי זה מסוכן להחשף. נעה בין רצון לפרוש כנפיים לבין הפחד מנפילה איומה מהגבהים.

מתוך ערכת "מילים של אהבה" מאת לוהאריה, מייסדת האוניברסיטה הקוסמית

"אהבה ללא תנאי

היא הסכמה לאהוב ללא סייגים,

לחיות כאן ועכשיו כשהלב שלכם חשוף ופתוח,

ואתם מוכנים לחוש הן את השמחה, את ההרמוניה

ואת העונג שבאהבה והן את האכזבה או את הכאב

שהיא עלולה להסב"

מתוך ערכת ״מילים של אהבה״ מאת לוהאריה

כך מתארת לוהאריה.

ואני? שמתי מאה ואחת סייגים לאהבה.

"את הכאב הזה אני לא עוברת שוב״, זוכרים?

אז יצרתי סייגים ומערכות הגנה. התניתי את האהבה בתחושת ביטחון כדי להגן עליה מרגשות שליליים כמו חוסר ודאות ואכזבה ועגמת נפש. אך מבלי שהבחנתי, הרחקתי את עצמי גם מהיופי, האושר והשמחה.

מושא חלומותינו וכמיהתנו הוא הרצון העמוק להיות נאהבים ללא תנאים. אנחנו רוצים שיקבלו אותנו כפי שאנחנו. לעיתים אנחנו משתמשים במושג ״אהבה ללא תנאי״ כדי לתאר אהבה נשגבת, רחוקה, שמתקיימת רק אצל אחרים. איננו מוכנים לקבל ולאהוב את עצמנו, ואת החיים במלואם, כפי שהם.

הסיפור שלי הוא הסיפור של כולנו.

סיפור של לב מלא בתנאים, ספקות ומסקנות שנאספו במהלך החיים.

מהי ״אהבה ללא תנאי״ ולמה כל כך קשה לנו לקיים אותה?

לעיתים אנחנו משייכים את המושג "אהבה ללא תנאי" לקשר שיש ביננו לבין משפחתנו. אך אם נהיה כנים עם עצמנו, גם כאן יש תנאים.

יש לנו ציפיות ולכן גם אכזבות. אנחנו לא תמיד מקבלים את מי שהם, על בחירותיהם והדרכים שבהם הם מתנהלים. לעיתים אנחנו משליכים עליהם את עולמנו הפנימי. לפעמים נהיה סגורים מולם ונתקשה להכיל את חוויותיהם, ואת התגובות שלנו אליהם נתנה בהתנהגותם. כך הם מגלים שיש תנאים לאהבה ולומדים ליישם אותם גם בינם ובין עצמם.

לעיתים אנו מצמידים אל ״אהבה ללא תנאי״ את המושג "אהבת חינם", ומשליכים עליה את תודעת המסחר הגשמית. בכך המשמעות שלה מצטמצמת למשא ומתן חומרי.

לפעמים אנחנו מאמינים שלאהוב זה בלתי אפשרי, שאין מקום כרגע לאהבה בחיינו, שהתקופה לא מתאימה.

לפעמים אנחנו לא משוכנעים שכדאי לנו לאהוב ולהיות נאהבים אז אנחנו מעדיפים להיאחז בתנאים.

כך התעצבה לה, וגם נעצבה לה, תצורת האהבה כלפי עצמנו וכלפי אחרים; קשת של רגשות וביטויים בחלוקה שיש בה טוב ורע, בסדר לא בסדר, מקובל ולא מקובל.

למעשה בחלוקה הזו שמנו תנאים לעצמנו. הן אנו עשויים ממנה, מאהבה.

אז מהי ההמלצה של האוניברסיטה הקוסמית, על מנת לחזור לאהוב ולהעשיר את סקאלת הרגשות והתחושות?

החיים עצמם חזקים מכל ההתניות והסייגים. הם פותחים לנו הזדמנויות ושערים לאחו, למימדים חדשים של חוויה. אם נסכים ונהיה מוכנים לעשות את המעבר דרך הכאב, הם ילמדו אותנו ליצור מסקנה חדשה האומרת "חשוף ופתוח זה בטוח".

זה לקח לי לא מעט שנים כדי להסכים, אבל זה היה שווה את זה. מאחורי הסורג והבריח שבהם כלאתי את עצמי, היתה נפש חפצת חיים. ואהבה היא כוח המניע את החיים, משאלת לב עמוקה. ממש כמו צמח שמשגשג בסביבה בריאה, היא תצמח, תתרחב, תתחזק ותגדל אם ניצור בנפשנו מקום בעבורה.

כדי לחזור לאהוב ללא תנאי, כך למדתי בדרכי באוניברסיטה הקוסמית, יש לתת ללב לשוב ולהיזכר מאין באנו. איפה שהכל התחיל, לפני המפגש הראשוני עם הכאב, הצער והקושי. להחזיר את הלב לסמוך על עצמו. זו למידה בשלבים, בה הנפש מסגלת את המוכנות לחוש את כל קשת הרגשות שהאהבה מציעה.

דמיינו שוק עשיר בגוונים ושוקק חיים, צלילים, טעמים, ניחוחות, מרקמים, מפגשים מעניינים, חלקם נעימים ומרוממים וחלקם פחות. כמו נוסע המטייל בסמטאות השוק, כך הלב לומד להתהלך בין קשת רחבה של תחושות ורגשות. גם בתוך חוויה קשה כמו אובדן, הוא נוצר וזוכר את היופי שהתקיים קודם לכן. בכך ירפא, יחלים וישמור על היכולת להמשיך לאהוב.

כמו במסר של לוהאריה – כאן ועכשיו כשהלב חשוף ופתוח.

ובחזרה לשנות ה-80 העליזות ולמסקנות שהן הותירו אחריהן: מסקנות, כך למדתי, ניתן לשנות, ואף ליצור חדשות. היער קרא לי אז באתי.

4.1 19 votes
דירוג הכתבה
תגיות
Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x
Close
Close