גברים רבים מגלים שהעשור החמישי לחייהם מביא איתו עוד כמה דברים חוץ מניסיון, חכמת חיים ואפשרות לצאת בערב מבלי לדאוג לבייביסיטר, כי הילדים כבר מספיק גדולים להישאר לבד. הוא מביא איתו גם כל מיני “קלקולים” גופניים בעוצמות משתנות. חלקם כנראה בלתי נמנעים, חלקם ניתנים לפתרון בקלות, ועל כולם כיף להיאנח ולהתלונן במפגש הקרוב עם החבר’ה. בכתבה הבא נתייחס לכמה מהלהיטים המוכרים יותר:
עיניים להם ולא..
זה מתחיל לאט לאט, באופן שכמעט לא שמים אליו לב. בהתחלה אתה חושב שאולי התאורה כאן ממש גרועה, או שסתם אתה עייף ולא מרוכז. אולי אפילו תאשים את הפונט הקטן והיצירתי מדי שהם משתמשים בו, אבל בשלב מסוים תהיה חייב להודות: הבעיה היא לא בתפריט של המסעדה – זה פשוט שהראייה שלך היא כבר לא מה שהיתה. אם אתה לא מאלו שהתחדשו בזוג משקפיים עוד בילדות או קצת יותר מאוחר, סביר להניח שלא תצליח להימלט מהזוג הראשון שלך מתישהו סביב גיל 40. לפעמים אפשר למשוך עם זה כמעט עד סוף העשור החמישי בחייך, אבל ברוב המקרים לא ממש. פתאום אתה שם לב שעלונים של תרופות כתובים באותיות קטנות מדי, שכל פסקה בספר שאתה מחזיק ליד המיטה מעייפת אותך כמו ריצת מרתון, ושעוד שנייה אתה נוקע את הכתף מרוב שאתה עסוק בלהרחיק את העיתון מהראש, כי מקרוב הכל זה מריחה אחת גדולה. להתכחש לזה לא ממש יעזור לך. אתה יכול להמשיך ולהגדיל את הפונט של הסמארטפון שלך, אבל אם הילדים מצליחים לקרוא את ההודעות על המסך שלך ממרחק 3 מטרים, כנראה שקצת הגזמת עם ההגדלות. מה שבטוח, חמש דקות אחרי שתרכיב את המשקפיים הראשונות שלך תרגיש שאין סיכוי לחזור לאחור. כל ניסיון לקרוא משהו מקרוב בלי המשקפיים ירגיש עוד יותר מאתגר מלפני כן, ואתה מבין שאתה הולך להעביר חלק גדול מהעתיד שלך מאחורי זגוגיות. טוב, לפחות תשקיע במסגרת יפה, אה?
בחלומות שלך
פעם שוחחתי עם חבר בן גילי על הקטע של בעיות בשינה. הוא נהג להתלונן על הנושא במשך שנים, אז שאלתי אותו איך יודעים אם באמת מדובר בבעיה הדורשת טיפול, או סתם באפיזודה לא מובהקת. הוא אמר לי “ברגע שאתה מתחיל לחוש שנאה יוקדת לאנשים האלה בטיסות שמצליחים להירדם דקה אחרי ההמראה ומתעוררים דקה לפני הנחיתה”. טוב, אבל האמת היא שאני מכיר המון אנשים שלא מצליחים לעצום עין בטיסות, אבל בבית ישנים כמו אבן. מצד שני, אני מכיר גם המון אנשים בני גילי שבאמת סובלים מבעיות שינה. אגב, אנחנו הגברים בהחלט אוהבים להתלונן, אבל בתכלס בעיות שינה באזור גיל 50 נפוצות הרבה בקרב נשים. בערך פי שניים מגברים. מה שבטוח, יש לי חברים שאשכרה מתעוררים 3-4 פעמים בלילה (ולא בהכרח בשביל ללכת לשירותים), יש לי חברים שפשוט לא מצליחים לישון עד מאוחר גם כשאפשר, או סתם כאלה שמתקשים להירדם גם אחרי יום מעייף במיוחד. נכון, זה אולי מאפשר לך להשלים חוסרי נטפליקס שהצטברו, אבל האמת היא שזה לגמרי פוגע באיכות החיים. גם במובן של עייפות או חוסר אנרגיה במהלך היום, וגם בהגברת הסיכון למחלות רציניות אחרות בטווח הארוך.
מפה לשם, גיליתי שיש לא מעט דברים שאפשר לעשות כדי לשפר את השינה. למשל, הימנעות מעישון או שתיית קפה ואלכוהול בסמוך לשעת השינה, הקפדה על עקביות בשעות השינה וההשכמה, או פשוט לא להכניס למיטה “מזיקים” כמו הסלולרי וחבריו המאירים והממכרים. בקיצור, אם אתם לא ישנים מספיק טוב, לא בהכרח מדובר בגזירת גורל של גילכם הביולוגי, וממש חשוב שתתקנו את “הקלקול” הזה. אה, ולהמשיך לתעב כרגיל את אלה שישנים כל הטיסה.
ביס מחושב
פחות או יותר לכל גבר על כדור הארץ, יש איזה סיפור גבורה שקשור למשהו שהוא אכל פעם. זה יכול להיות שיא אישי של כדורי פלאפל או קרמבואים, זה יכול להיות מנה מהסוג שמגישים במשימות הדחה של “הישרדות”, וזאת יכולה להיות סתם אנקדוטה על משהו מוגזם שהוא עשה רק כדי להגיע לאיזה ביס נכסף. בדרך כלל המכנה המשותף של כל סיפורי הגבורה האלה, זה שהם התרחשו בימים לגבר הנ”ל היתה יכולת פיזית ומספיק מוטיבציה כדי לעולל דברים מהסוג הזה לחלל הפה או למערכת העיכול שלו. אלא שאחד “הקלקולים” המוכרים יותר לגברים שכבר חצו זה מכבר את גיל 40, זה שפתאום צריך להיות הרבה יותר מחושבים עם אוכל. אני אפילו לא מדבר על הקטע של מזונות מסוימים שפתאום אסור לאכול בגלל סוגיות של סוכר, כבד שומני, כולסטרול וכאלה. אני מדבר על דברים שפעם היית אוכל כמעט מבלי לחשוב על זה, ועכשיו אתה צריך לקיים קונסוליום עם עצמך כדי להעריך את רמת המסוגלות. לא, כי פתאום כל פירור אחרי השעה 23:00 מסדר לך מכונת כביסה בבטן, כל חצי טבעת בצל ליד הבירה נגמרת בצרבת מהגיהנום, ובערך אחת לשלושה ימים אתה שומע את עצמך ממלמל “אוף, אכלתי יותר מדי”. כן, לך תספר לעצמך בן ה-23 שיש כזה דבר לאכול יותר מדי.
מהצד השני של המטבע הקולינרי הזה, היום אתה כנראה הרבה יותר אלגנטי וחכם בהקשר של הדברים שנכנסים לגוף שלך, וזה אף פעם לא דבר רע. אז בסדר, אולי בראש אתה מתגעגע לימים של פלטת מטוגנים על איזה בר באחת בלילה, אבל בבטן אתה כבר יודע שגם אז זה היה מיותר. במילים אחרות, זה לא שהתקלקלת, זה כנראה שהחכמת.
למה כובע
לא מזמן קראתי איפשהו שיותר מחצי מהגברים הישראלים סובלים מהתקרחות. אני לא בטוח שזה באמת המצב, אבל צריך להודות שהמראה של ארבעה גברים בני 40-50 שיושבים מסביב לשולחן כשכולם קירחים לגמרי, הוא די נפוץ בישראל. יש לי חבר שאצלו כל הגברים במשפחה המורחבת נפרדו מהשערות האחרונות שלהם לפני גיל 30, והוא תמיד מספר שהשולחן החגיגי בראש השנה אצלם נראים כמו מדף עם כדורי באולינג. אפרופו חגי ישראל, מסתבר שמומחים רבים סבורים שיש ממש גן התקרחות שרלוונטי בעיקר ליהודים. מה שבטוח, בניגוד לשאר השינויים החלים בגופנו באזור אמצע החיים – ירידה בראייה, כרס גדולה וכד’ – לקטע של ההתקרחות אפשר להתכונן נפשית די הרבה זמן מראש. מספיק להביט באבא או סבא, כדי לקבל את הפרומו לפרצוף שיביט בך במראה עוד כמה שנים. סביר להניח שהעידן התעשייתי שבו אנחנו חיים, האוכל המעובד יותר מפעם שכולנו צורכים ורמות הסטרט שבאות בילט-אין עם החיים בצד הזה של המזרח התיכון – גם הם לא בדיוק עושים טוב לקו השיער של גברי ישראל. במילים אחרות, כמעט כל גבר ישראלי ימצא את עצמו מתישהו בשלב שבו צריך לקבל החלטה: האם פשוט לקבל את המצב ולחיות איתו בשלום? האם ללכת על פתרונות מרחיקי לכת סטייל פאות והשתלות שיער? אולי בכלל לגלח הכל ולדמיין שאתה וודי הארלסון מקומי? התשובה לכך היא כנראה: “כל מה שעושה לך טוב”.
זקפה טבעית ואיכותית
אוקיי, בואו נתחיל מהנתונים שבעצם מספרים את כל הסיפור: כ-40% מהגברים מעל גיל 40 סובלים מהפרעות זקפה . זה אומר שבפעם הבא שתיפגש עם ארבעה חברים, בערך שניים מכם היו מעדיפים להעביר נושא שיחה, אם פתאום מישהו היה מתחיל לדבר על סקס. סביר מאוד להניח שהשניים האלה נהנו במשך שנים ארוכות מחיי מין נהדרים, זקפה תקינה, חזקה וממושכת, אבל בשלב מסוים כל העסק הפסיק לעבוד כמו פעם. זה יכול להיות קושי להגיע לזקפה בכלל, ליהנות מזקפה חלקית בלבד, מזקפה שמגיעה והולכת מהר מדי, ועוד. גם כאן, הסיבות האפשריות לכך הן רבות, ונמצאות על הסקאלה שבין בעיה פיזית מובהקת, גורמים כמו צריכת אלכוהול, מתח נפשי וכד’, ועד קשיים מנטליים אחרים. החדשות הטובות הן שהמדע כבר יודע איך לעזור לנו עם זה, ויותר לא חייבים להסתפק בפתרונות המוכרים של גלולות לחיזוק זקפה , או חלילה פשוט לוותר על האספקט הזה בחיינו.
כלומר, זה בסדר שהזקפה שלך לא זהה לזאת שהיתה לך בגיל 26, וזה ממש לא נורא שפעם לא התחלת יום בלי זקפת בוקר והיום מדובר רק בזיכרון רחוק. מה שחשוב זה שאתה עדיין יכול ליהנות מזקפה מלאה ובריאה, גם עמוק בעשור החמישי לחייך ועוד שנים רבות קדימה. כן, גם אם אתה כבר חייב משקפיים כדי לקרוא הודעות בטלפון, מגלה שהמפרצים מעל המצח גדלים בהתמדה, לא מצליח לישון יותר משש שעות רצופות ואפילו לא מדמיין לאכול משהו אחרי עשר בלילה.
יוני אביב
קרדיט תמונה- shutterstock
