גם לאחר ערעור נקבע – אחריות הורית תישאר גם לאב חולה נפש

עובדת היותו של האב חולה נפש לא תמנע ממנו לשאת באחריות הורית משותפת ביחד עם האם כל עוד יגור בבית הוריו – כך קבע בית המשפט לענייני משפחה בנצרת בפסק דינו בתביעת גירושין לקביעת אחריות הורים שהוגשה בפניו.

פסק דין זה הינו השני שנתן בית המשפט בעניין זה שמעניק אחריות הורית משותפת לאב אף לאחר הליך של ערעור וקבלת תסקיר משלים מאת העו”סית שהפעם תמך במתן אחריות הורית לאב.

האב טען – דואג לצרכי הקטינה בצורה הטובה ביותר

האב טען, כי מצבה הנפשי ובכלל של הילדה בבית אימה היה פחות טוב מאחר ולא הסתדרה עם בן זוגה החדש ולכן עברה לפנימייה ולאחר מכן לבית הורי האב, אך מזה כשלוש שנים בהן הקטינה מתגוררת אצלו בבית הוריו, מצבה טוב מאי פעם הן מבחינה לימודית והן מבחינה אישית וחברתית.

האב מודע למצבו, למחלתו ולקשייו, אך אין בכך כדי למנוע ממנו להעניק לקטינה את הטיפול הטוב ביותר והוא עושה הכל כדי לגדלה בצורה מיטבית ולכן הגיש את התביעה למשמורת בלעדית ולכל פחות, למשותפת.

האם טענה – האב אינו מודע למגבלותיו בשל מחלתו הנפשית

האב הינו  מאובחן במחלת הנפש סכיזופרניה ואף אושפז באשפוז כפוי מספר פעמים בבית חולים פסיכיאטרי וברור הוא, כי אינו יכול לגדל את הקטינה לבדו או במשותף והבעיה, הינה כי האב אינו מכיר במצבו הרפואי הקשה ולכן, אין להיעתר לתביעתו.

פסק הדין הראשון – נפסק יש להעניק אחריות הורית משותפת

הורי הקטינה גרושים מזה כ-11 שנים והקטינה הינה בתם המשותפת היחידה. האם מתגוררת ביחד עם בן זוג חדש וילדיהם המשותפים.

בשנים הראשונות התגוררה הקטינה אצל אמה, לאחר מכן עברה להתגורר בפנימייה ולאחר כשנתיים ועד היום, עברה להתגורר עם אביה אצל הוריו בביתם.

לפני כשלוש שנים, הגיש האב תביעה לביטול מזונות ולאחריות הורית משום שהקטינה למעשה מתגוררת עימו בבית הוריו. בתיק זה ניתן תסקיר מאת עו”סית אשר המליצה על משמורת של האם בשל מצבו הנפשי הלקוי של האב.

למרות המלצת הע”וסית ולאחר שיחה אישית עם הקטינה, החליט בית המשפט לקבל את התביעה וקבע, כי הקטינה תמשיך להתגורר עם האב בבית הוריו וכי, תבקר את אימה פעם או פעמיים בשבוע.

האם הגישה ערעור שהתקבל – והתיק חזר לבית המשפט לשמיעת ראיות

מאחר ובפסק הדין הראשון התקבלה תביעת האב בניגוד להמלצת העו”סית שהמליצה כי המשמורת תועבר לאם, הגישה האם ערעור על פסק הדין.

הערעור התקבל – באופן בו נקבע כי התיק יושב לערכאה הראשונה, שם יישמעו הצדדים ויביאו ראיותיהם וכן, יינתן תסקיר משלים ועדכני מאת העו”סית, ורק לאחר מכן, ייתן בית המשפט החלטה מושכלת על בסיס הראיות שיוצגו בפניו.

גם לאחר שמיעת הראיות – נותרה האחריות המשותפת על כנה

לאחר שמיעת כלל הראיות – מסביר עו”ד וטו”ר אליאב ביטון – ראה בית המשפט כי מצבה של הקטינה טוב מתמיד ואף יחסיה עם האם השתפרו פלאים וכל עוד האב ימשיך לגדלה בבית הוריו שעוטפים אותה בחום ובאהבה, היא תמשיך ותעשה חיל בכל תחומי החיים.

ולכן, ולאחר קבלת התסקיר המשלים והמסמך פסיכיאטרי שהציג האב בדבר מצבו הנפשי, החליט בית המשפט שוב כי הקטינה תמשיך לחיות באחריות הורית משותפת של האם והאב (בבית הוריו), בכפוף, להמשך גידולה בבית הוריו.

 אי אפשר שלא להבחין כי פסיקה זו של בית המשפט מתאימה ותואמת לרוח התקופה, בה הסובלנות כלפי אנשים עם מוגבלויות ממכל סוג שהוא הולכת וגדלה ובאופן כללי וככלל, ישנו ניסיון קולקטיבי לטשטש ככל שניתן את השוני, במגבלות המקרה ובתנאים מסוימים כמובן.

לקריאת פסק הדין המלא ראו:  15160-10-20.

קרדיט לתמונה Freepik