את מגיעה לשלב בחיים שבו הפכת לאמא צעירה , וברגע אחד כל סדרי העדיפויות שלך משתנים. כמובן שזהו אינו דבר רע אלא אושר גדול, אבל יש לו מחיר. פתאום זמן לעצמך הופך למילה גסה וממש לא מובן מאליו. המשימות רק הלכו והתעצמו ועם זאת נשארו רק 24 שעות ביממה. אז ברור כשנחזור הביתה מהעבודה נרגיש עייפים, אולי עצבניים קצת וחסרני סבלנות, ועבודות הבית מחכות לנו … אז איך בכל זאת אפשר להעביר את ארה"צ עם חיוך? הכל עניין של סדרי עדיפויות , אני חושבת שזו לא בושה לבקש עזרה בדברים הפחות חשובים כדי לשמור אנרגיה לדברים החשובים באמת – זה הזמן עם הילדים. ועכשיו אשאל שאלה כזו- אתם בתור ילדים- האם אתם זוכרים אם היו או לא היו כלים בכיור? אם הבית היה מסודר או מבולגן ? או שמא אתם זוכרים אם ההורים שלכם היו איתכם אחר הצהריים או היו בעבודה או לחילופין היו בבית אבל לא היה להם זמן באמת להיות איתכם? אני בטוחה שהאחרונה היא הנכונה. לפעמים עומס המשימות גורם לנו לשכוח מה שחשוב באמת. לכן עצה ממני- הניחו את הטלפונים בצד, תבלו עם הילדים שלכם כי את הרגעים האלו הם לא ישכחו …ותאמינו לי …הכלים יחכו 🙂 אני באופן אישי אוהבת לסדר ולנקות אחרי שהן נרדמות ככה את עושה הכל בקצב שלך בלי לחץ וגם מרגישה שעשית משהו טוב לבנות – כי הבית הוא לא מוזאון- הוא מקום בו יוצרים זכרונות … והכי חשוב לסיים את היום עם מקלחת מפנקת , שיחה עם הבעל וחיוך – כי כשטוב לך , טוב להם. באחריות 🙂
