בחירות וקונפליקטים הן חלק מחיי כאמנית ויוצרת ואני לומדת להתנהל איתם.
בעבר כשפרץ יצירתיות היה עולה בי, הייתי מתמודדת עם השאלה -מה בא לי לצייר? ועם מה לצייר? עפרונות? מכחולים? על דף? על בד? קטן? גדול? עגול? מרובע? לפעמים זה היה כל כך מתיש שהייתי בוחרת לשים פתק לבן – הייתי קמה ועוזבת את הדף.
אפשר לומר שבראש שלי התנהלה תעמולת בחירות אישית. האופוזיציה מגיעה בצורת ביקורת פנימית וכך מתחיל העימות בינה לבין היוצרת שבי – וכן, לפעמים זה נעשה מלוכלך.
עם השנים למדתי כי לא תמיד הבחירה שאני עושה היא הבחירה שבסופה אני תמיד מרוצה מהתוצאה, אבל היא תמיד הבחירה שמגיעה ממקום שלם ונקי מרעשים. למדתי לזהות בחירה מתוך מרחב של חופש והחלטה מתוך השלכות, ביקורת ואילוצים.
הבחירה, כמו הבחירות לכנסת, נמצאת בכל דבר וכך גם בציור. אפשר ללמוד המון על אדם לפי בחירת הציורים שלו והבחירות האומנותיות שלו. האם הבחירה מתמקדת בטכניקה ובשכל או האם הוא בוחר לצייר מתוך הרגש והנשמה, האם מי שמצייר נשאר נאמן לדפוסים והרגלים מקובעים או שהוא מאפשר לעצמו להתנסות, להתפתח ואפילו לפרוץ גבולות, מתי אנחנו בוחרים לסיים את הציור ומה אנחנו עושים איתו אחרי? חושפים אותו או שומרים אותו.
כציירת וכיום כמאבחנת ציורים אני מזהה אצל אחרים וכמובן יודעת "על בשרי" שהביקורת הפנימית על הבחירות שעשיתי בציור, לא תמיד מניחות לי אבל אני מזכירה לעצמי ולכל מי שמגיע אליי שהדבר החשוב ביותר הוא לא רק התוצאה והאם אנחנו מרוצים ממנה, אלא הדרך, הבנת התהליך ועצם העובדה שאפשרנו לעצמנו לשבור את המחסום והתחיל לצייר.
חילוניה מבית טוב- התבוננות בפרשת השבוע
