בכל בוקר, לפני שהיום באמת מתחיל, יש מילים קטנות שנאמרות כמעט בלחישה: "מודה אני".
גם מי שכבר לא מגדיר את עצמו כדתִי מכיר את הרגע הזה – את ההכרה השקטה בכך שעצם הקימה בבוקר אינה מובנת מאליה.
יש משהו בתודה שמצליח לעצור את המרוץ, להזכיר לנו שיש מי שפועל סביבנו, שיש על מה להישען, ושגם בתוך מציאות מורכבת – יש בחירה לראות, להכיר ולהעריך. עבורי, תודה היא לא טקס דתי ולא נימוס חברתי. היא מצב תודעתי. ההבנה ששום דבר אינו מובן מאליו, ושההבנה הזו עצמה מחדשת את הרצון לפעול, להיות מעורבת, ולהמשיך לבחור בחברה שאנחנו רוצות לחיות בה.
אולי בגלל זה התרגשתי כל כך לראות עשרות אלפי בני ובנות נוער יוצאים השבוע לומר תודה.
לא כי תודה היא מחווה נדירה, אלא כי בתקופה שבה השיח הציבורי רווי מחלוקות, כעס ועייפות – הבחירה לעצור ולהכיר בטוב היא כמעט פעולה חתרנית.
ביום ראשון האחרון (11.1.2026) יצאו כ־30 אלף בני ובנות נוער ברחבי הארץ לציין את יום התודה הישראלי, ולקחו חלק במהלך חינוכי־ערכי רחב היקף שעסק במשמעותה של ערבות הדדית, הוקרה ומעורבות אזרחית. במהלך היום הם פגשו אנשים, יוזמות וארגונים שפועלים למען החברה הישראלית בשגרה ובחירום – וביקשו לומר להם תודה, לא כסיסמה, אלא כמפגש אנושי.
יום התודה הישראלי מתקיים בהשראה ובהמשכיות מיזם "לתת תודה", שמוביל זה תשע שנים ארגון נוער לתת. המהלך מוטמע במסגרות חינוך פורמליות ובלתי פורמליות – בתי ספר, תנועות וארגוני נוער, מכינות, רשויות מקומיות וקהילות ברחבי הארץ – ומבקש לחזק תחושת שייכות ואחריות חברתית באמצעות פעולה פשוטה אך עוצמתית: אמירת תודה.
במהלך היום התקיימו אלפי פעילויות חינוכיות, ובהן מעגלי שיח, כתיבת גלויות תודה, יוזמות קהילתיות ומפגשי הוקרה לאנשים ולארגונים הפועלים למען הכלל. לא אירוע חד־פעמי, אלא תרגול של אזרחות פעילה – כזו שמתחילה מהקשבה ומהכרה.
בין המיזמים אליהם נחשפו בני הנוער הייתה עמותת "הצוות הצפוני" – יוזמה אזרחית שהוקמה עם פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר 2023. מאז פועלים כ־400 מתנדבות ומתנדבים בהתנדבות מלאה בעוטף עזה ובצפון, בשיקום קהילות שנפגעו, בהובלות, בניקוי בתים ובעבודות תשתית וחקלאות. עבור בני הנוער, המפגש עם העשייה השקטה והעקבית הזו היה תזכורת לכך שחוסן נבנה לא רק בהחלטות גדולות, אלא בנוכחות יומיומית.
בפתח תקווה הגיעו בני הנוער לומר תודה לעמותת "טל חיים", הפועלת זה עשרות שנים למען משפחות במצוקה. לצד סיוע חיוני, העמותה מציעה מודל ייחודי של העצמה קהילתית, שבו גם מקבלי הסיוע הופכים שותפים לעשייה ולהתנדבות – שינוי תפיסתי שמחליף היררכיה בשותפות.
תודה נאמרה גם למתנדבי עמותת ידידים, המונה אלפי מתנדבים הפועלים 24/7 ומעניקים סיוע מיידי לאזרחים שנתקעו בדרכים, בתקלות רכב, במצבי חירום ובעזרה ראשונה. עבור רבים, זו הייתה הפעם הראשונה לעצור ולהגיד תודה למי שמגיע תמיד – ונעלם מיד אחרי.
במקביל התקיימו פעילויות הוקרה בעשרות מוקדים נוספים ברחבי הארץ, ובהם בתי החולים ברזילי באשקלון והמרכז הרפואי צפון (פוריה), בסיסי צה"ל, רשויות מקומיות ומסגרות קהילתיות.
ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון לתת, מסכם:
"יום התודה הישראלי מזכיר לכולנו שהחוסן של החברה הישראלית נבנה מהאנשים שפועלים למען אחרים, לעיתים רחוק מאור הזרקורים. כשעשרות אלפי בני נוער יוצאים לומר תודה, הם לא רק מבינים את חשיבות הערבות ההדדית, אלא מתרגלים אזרחות פעילה ואחריות חברתית. דווקא בתקופה של אתגרים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים, טיפוח ערך הערבות ההדדית – שעליו כולם יכולים להסכים – מסייע בחיבור מחדש של חלקי החברה."
גם חנלי כהן שנקר, מנהלת נוער לתת, מדגישה:
"זו השנה התשיעית שבה בני ובנות הנוער יוצאים לומר תודה כחלק ממהלך חינוכי מתמשך שמבקש להפוך ערכים למעשה. יום התודה הוא רק חלק קטן ממגוון יוזמות ההתנדבות שמובילים בני הנוער לאורך השנה, מתוך אמונה ביכולתם להוביל שינוי חברתי אמיתי."
בסופו של יום, אולי זה הכוח האמיתי של תודה: היא לא מבטלת את הקושי, אבל היא מזכירה שיש על מה להיאחז. ההכרה בכך ששום דבר אינו מובן מאליו משאירה אותנו ערניים, מחוברים ומלאי הערכה – ומחדשת את המוטיבציה והרצון לפעול. ובמציאות כמו שלנו, הרצון הזה הוא אולי המשאב החשוב ביותר שיש לנו.
יום התודה הישראלי – תודה קטנה, משמעות גדולה.
