כל בוקר כשאני יוצאת להליכתי היומית, ממש ליד ביתי מגיעה גברת עם כלבלב קטן פודל אפור, היא נראית לי בשנות השישים לחייה, תמיד לבושה במכנסיים שחורים קצרים וצעיף אדום גם בחורף, אני מספיקה לראות שהיא נכנסת לכניסה של ביתי. לאחר כמה ימים כאלה ולאחר שליטפתי את כלבה. העזתי יום אחד לשאול מה היא עושה כל בוקר אצלנו בבית. ,
“את בטח מכירה את אבא שלי מרדכי?”
“ודאי, אני ממש מעריצה אותו, איך הוא מתמיד בהליכה כל בוקר למרות גילו המופלג חמוש באזניות הוא יוצא להליכה לעתים אפילו רק סביב הבית”
“נכון, יש רק בעיה אחת הוא אינו יכול להתכופף כדי לנעול נעליים ואני באה כל בוקר להנעיל לו את נעליו. אני גרה פה לא רחוק”
תודה רקפת פרא