אנחנו קולטים מידע מרגע בואנו לעולם. בכל יום יש מידע חדש שכל אדם קולט בחושיו, ככל שהוא גדל מתחילה להתווסף למידע פרשנות וביקורת. רגשות ההתפעמות שבילדות הרחיבו את הלב מתחלפים ברגשות אחרים.
המדיה משדרת חדשות באופן שוטף ומוסיפה לצופים עוד ועוד אינפורמציה שבמרבית המקרים מייצרת רגשות שליליים.
אחת מהמחלות הקשות ביותר במאה ה-20 היא הדיכאון. תרבות השפע מצד אחד יחד עם ריבוי גירויים וזמינות של מידע מצד שני מייצרת פאסיביות וחידלון.
עם ההבנה הזו מוצאים יותר ויותר אזרחים ובעיקר הורים לילדים להימנע מחשיפה לחדשות ומחפשים תכנים בעלי ערך חיובי מעצים חלופי.
בשנה האחרונה התמזל מזלי ועסקתי בחיפוש איתור וכתיבה של חדשות טובות למדור חדש באתר mako. ראיינתי אנשים רבים מגוונים ושונים מכל קצוות החברה בארץ ובחו"ל.
מי מהם העלו רעיונות לשיפור בעיה משמעותית, מי שפיתחו הלכה למעשה פיתרון בצורת מוצר או שירות של ממש, מי שמקדישים את חייהם לעשייה למען מטרה חברתית מי שעצם הפעילות שלהם מאפ שרת להרבה אחרים עידוד/שמחה/השראה ולפעמים גם דברים הרבה יותר בסיסיים ממש כמו אוכל או מעיל.
ראיינתי יוצרים, זמרים, שחקנים, ספורטאים, סופרים ואמנים מתחומים שונים, רבנים פרופסורים, מרצים, מהנדסים, יזמים, מנהלי עמותות, מורים, חיילים.
לכולם מכנה משותף אחד – כולם חשבו מחשבה טובה והפכו אותה למעשה שבקיומו קורים דברים חיוביים לאנשים אחרים בישראל ובעולם.
החשיפה לאנשים הללו, היכולת לקבל הצצה לחייהם ולמה שאפשר את העשייה החיובית שלהם והזכות להביא אותה לקהל קוראים גדול מילאה אותי השנה בתחושת שליחות ושמחה.
כל כתבה שכתבתי מילאה אותי בדלק נפשי ובשמחה וגם העשירה את כמות החברים שלי באנשי קשר נהדרים.
לפני חודשיים החלטתי שאני רוצה לחיות ולהתפרנס מחדשות טובות והבנתי שבמדור אחד באתר גדול זה לא יספיק.
במקביל התחלתי לקבל פניות מקוראים וחברים ששאלו מדוע אין יותר חדשות טובות ובנוסף למה אין כתבות על עוד תחומים?
