//קעקועים מעוררי השראה// פרק שני בסדרה
יצאתי לתור את התרבות החדשה הזו שהולכת וצוברת תאוצה בעולמנו, קעקועים.
גיליתי שמאחורי הקעקוע מסתתר סיפור מסע עמוק ומשמעותי, אז יצאתי לחקור את הסיפורים שמאחורי הקעקועים, את המסעות שהובילו אנשים לנקודה הזו בה בחרו לקעקע על עצמם מסר עמוק שהיה להם חשוב לזכור בכל נימי נפשם.
אלו הם סיפורי ההשראה שמאחורי הקעקועים.
מוזמנים להצטרף למסע.
והיום, לידה מחדש, הסיפור של שריי מוזמנים להצטרף☺.
//לידה מחדש-הסיפור של שריי//
אני פוגשת אותה במדשאות הירוקות של שרונה בתל אביב, היא מגיעה ברכבת מחיפה.
אישה דקת גזרה בת 40 עם שיער צבוע חלקית בוורוד אופטימי ועיניים טובות מלאות באמונה בחיים.
שריי נגעה במוות, ממש ככה מקרוב והצליחה לצאת ממנו שלמה על שתי רגליים, חיונית וקורנת.
מתגוררת בטירת הכרמל עם קליניקה משלה בה היא עושה עיסוי טיפולי ובמקביל לומדת רפואה סינית ומרצה לעיסוי רפואי משולב במכללת רידמן.
שריי מלאה באנרגיה של חיים, את הלידה הזו שלה מחדש, שהיא נס בפני עצמו, היא סימנה בקעקוע משמעותי על זרוע שמאל.
הסיפור של שריי מפגיש אותנו עם הארעיות של החיים, עם הרגע הזה שהחיים מתנפצים בלי שום התרעה וכמה יכולת ועוצמה פנימית ניתן לגלות בנו שמצמיחה אותנו משם.
“הסיפור מתחיל בגיל 30”, מספרת שריי, “עד אז הכול היה דיי רגיל, גרתי ביבנה, עבדתי בעתודה הניהולית של מגה ספורט, שום דבר לא הכין אותי למה שעומד לקרות.
באותו בוקר,” היא נזכרת “קבעתי ללכת עם חברה לספא וקמתי עם כאב ראש , לא התעכבתי על זה ממש, הלכתי לחברה שלי הביתה אבל כאב הראש היה ממש חזק אז אמרתי לה שתלך לספא לבד ונשארתי לישון אצלה. היא הלכה, חזרה ואני עדיין במיטה, לא הצלחתי לצאת מהמיטה עד הערב. בערב הרגשתי כבר לא נוח ורציתי לנסוע הביתה, עליתי לאוטו ולא הצלחתי לנהוג.”
והיא ממשיכה בסיפור “שלושה ימים נמשך כאב הראש המטורף הזה שחוויתי, החזקתי מעמד עם כדורים שהרגיעו את הכאב ולא הלכתי לראות רופא. אני סובלת ממיגרנות וחשבתי שזה פשוט התקף של מיגרנה.
אחרי זה כאב הראש קצת נרגע ונפגשתי עם חברה טובה שלי והיא שמה לב שמשהו בדיבור שלי לא בסדר, השפה שהשתמשתי בה הייתה שונה מהרגיל. למזלי, בחושים החדים שלה היא הבינה שמשהו לא בסדר ובאותו יום הגעתי לבית חולים.
האמת”, היא מחייכת, “לא מרצוני. אני לא מאמינה ברפואה הקונבנציונלית, אבל החברות שלי ואחי דחפו אותי לזה”.
ומה קרה בבית החולים ?
“אין לי ממש מושג או זיכרון ברור מה הסיבה, אבל בבית החולים במקום לשלוח אותי לסי טי ראש שלחו אותי לפסיכיאטר שנתן לי כדור ושיחרר אותי הביתה. אחי וגיסתי היו שם איתי והתמונה האחרונה שזכורה לי היא שאני עומדת עם גיסתי, רואה את אחי בקבלה עומד שלוב ידיים ומחכה למכתב שחרור, ואני באותו הרגע מאבדת את ההכרה ומתחילה לפרכס על הרצפה.
ארבעה פרמדיקים שישבו שם לא רחוק ממני קפצו ישר לבדוק מה קורה איתי ומייד נכנסתי לסי טי ראש. מאותו רגע אני לא זוכרת מה קרה, תשעה ימים נמחקו לי מהזיכרון, אני יודעת רק את מה שסיפרו לי.
בסי טי ראש ראו מייד שיש לי מפרצת במוח (*התרחבות מקומית של כלי דם, פירוט בסוף הכתבה).
עשו לי את כל הבדיקות שצריך והעבירו אותי דחוף לצנתור מוח בבית חולים בלינסון. הניתוח היה אמור לקחת ארבע וחצי שעות אבל בפועל הוא נמשך תשע שעות”.
ואיך מטפלים במפרצת?
“במקרים של מפרצת”, מסבירה שריי בסבלנות, “מחדירים למוח סליל מתכת לתמיכה במפרצת ובמקרה שלי רצה הגורל והסליל נשבר בזמן הניתוח, והיה צריך להתחיל הכול מחדש, אז בעצם עברתי ניתוח כפול ברצף, ובפועל יש לי היום שני סלילי מתכת במוח, אחד שתומך במפרצת, ואחד שנשבר ונשאר לי שם , עד היום המתכת הזו גורמת לי לכאבי ראש חזקים ולצערי כרגע אין מה לעשות עם זה.
הניתוח למרות ההסתבכות הצליח, ויומיים אחרי זה שוחררתי הביתה כמובן עם אינספור כדורים שעליי לקחת”.
“שלושה ימים אחרי שחזרתי הביתה”, ממשיכה שריי לספר, “אחי בא לבקר עם האחיינים. בדיוק היה אז בטלוויזיה את הגמר של ה”אח הגדול” ואני נכנסתי לשיחה עם אחי שקשורה לתוכנית ותוך כדי השיחה אני מתחילה לגמגם, לא מצליחה לדבר ברור. בהתחלה חשבנו שזה מצחיק, ועוד רגע זה יעבור לי אבל הגמגום לא מפסיק ויד ימין מתעוותת וגם הזווית של הפה ואנחנו מבינים שמשהו לא בסדר.
התקשרנו לבית החולים והגענו דחוף ושם בבית חולים חיכתה לי נוירוכירורגית.
היא שאלה אותי שאלות על איפה אני גרה ומה הכתובת ואני עניתי בביטחון ואז היא ביקשה ממני לכתוב את זה ולא הצלחתי, היה לי ברור שאני יודעת את התשובה והמוח שלי נתן פקודה ליד אבל היד, יש לה חיים משלה. היה ברור לכולם שאני עוברת אירוע מוחי והכניסו אותי שוב לסי טי ראש וראו שיש קרישי דם במוח, מייד התחילו לטפל בי עם מדללי דם תחת השגחה.
הייתי מאושפזת שלושה ימים בבית חולים, במהלכם עברתי ארבעה אירועים מוחיים בטווח קצר עד שהצליחו לייצב אותי”.
“היום אני יודעת”, אומרת שריי, “שכמעט כל מי שעובר מפרצת יעבור אירוע מוחי לאחר מכן, ומה שאת רואה פה היום זה נס, רצף של ניסים, זה שאני אחרי מפרצת מוח וארבעה אירועים מוחיים ויושבת פה איתך כאילו הכול רגיל זה פשוט נס משמיים”.
אבל, מחייכת שריי כמו שרק מי שנגע במוות וחזר ממנו יכול לחייך, “אני בהודיה על החיים ועל מה שיש לי, אני לא יודעת איך היו נראים הדברים אם כל הדבר הזה לא היה קורה בגיל 30”.
ולאן הדברים מתגלגלים בעקבות האירועים הלא פשוטים שעברת?
“אחרי שנה וחצי בבית חזרתי לעבודה במגה ספורט. הייתי עייפה היה לי קשה לעבוד, אני יודעת שאם הייתי נשארת שם הייתי מתקדמת, אבל רצה הגורל ומסלול החיים שלי נותב אחרת.
הייתה לי קרחת באזור מסוים בצד שמאל של הראש בגלל הניתוח, והייתי נוהגת בג’ל להדביק את השיער לאזור הזה שלא יראו, ויום אחד עשיתי במגה ספורט חשבון ללקוחה והיא העירה לי שכדאי שאסדר את השיער כי רואים את הקרחת, אני לא יודעת איך להסביר אבל זו נקודה שזכורה לי שבה הרגשתי שאני לא יכולה להיות שם יותר. זמן קצר אחר כך אמא שלי שכנעה אותי לעבור לגור איתה מיבנה לחיפה, היא הייתה חיפאית בעברה והאחים שלה היו שם, ואני החלטתי לעבור ולמצוא את עצמי שם מחדש”.
“אני אשת מכירות בנשמה”, מסבירה שריי, “ודיי מהר מצאתי עבודה באוריג’ינלס (רשת חנויות נעליים) והייתי טובה במה שאני עושה וחשבתי שזה מה שאני צריכה לעשות. אבל שוב החיים לימדו אותי אחרת.
חמש שנים כבר חלפו מהניתוח, ואמא שלי חלתה בסרטן, לצערי היא לא החזיקה מעמד” היא משתפת בעצב.
“בנקודת זמן הזו, אני יושבת חודש בבית, לבד, עם מחשבות ותחושות קשות של אבל על האובדן ולילה אחד קופצת לי מודעה של מכללת רידמן לרפואה משלימה. אין לי מושג למה אבל אני שולחת פניה והדברים מתחילים להתגלגל. אני מדברת עם נציגת מכירות, מגיעה לפגישה עם מנהלת המכללה ומחליטה להתחיל ללמוד עיסוי רפואי , מחפשת את הדרך שלי למצוא את השלווה הפנימית.
ברגע הזה ממש אני מוצאת בעצם, מבלי לדעת, את הבית השני שלי.
היום”, היא מסבירה, “אני כבר שש שנים לומדת במכללת רידמן ברצף התחלתי בעיסוי וטיפול, תוך כדי הלימודים קודמתי לעוזרת הוראה וכיום אני לקראת סיום לימודי רפואה סינית ובמקביל מרצה לעיסוי רפואי משולב במכללה . אני בהודיה ענקית על היכולת שלי לטפל, כל כך אוהבת את מה שאני עושה, מרגישה שאני במקום שלי בייעוד שלי, הטיפול והיכולת הזו לרפא אנשים זה הנשמה והאהבה הגדולה שלי”.
ומתי החלטת בעצם לעשות את הקעקוע?
“הקעקוע הוא ציון דרך ללידה שלי מחדש”, היא מחייכת. “לפני חצי שנה מלאו עשר שנים לזמן הניתוח, בפברואר 2012 עשיתי את ניתוח המפרצת , ובפברואר 2022 אחרי עשר שנים בדיוק עשיתי את הקעקוע.
במשך עשר שנים הייתי מוגדרת בסיכון ונדרשתי לעשות בדיקת MRI כל שנה. רק אחרי עשר שנים מבחינה סטטיסטית יצאתי מההגדרה הזו ואני בעצם לא מחויבת לבדיקה כל שנה.
עשר שנים חיכיתי לרגע הזה והיה לי ברור שיהיה קעקוע, ותראי”, היא מראה לי, “יש לי כבר תשעה קעקועים, סיפור המפרצת שקעקעתי הוא הקעקוע השמיני, והיד עוד נטויה, כל קעקוע שיש לי על הגוף הוא ציון דרך משמעותי למכשול שעברתי, בשבילי הקעקועים הם סימני דרך.
חיפשתי לעשות קעקוע של מוח, שיסמל את סיפור המפרצת, ומצאתי את התמונה בפינטרסט. יש בציור הזה את המוח והסלילים שהתפרקו והמון צבעוניות שהיא כוח החיים.
בחרתי לקעקע על זרוע שמאל, הצד של המפרצת, ובחלק הפנימי של הזרוע כך שכל הזמן אוכל לראות אותו.
הקעקוע מסמל בשבילי נקודת דרך משמעותית שממנה שום דבר כבר לא היה כמו קודם”.
“תראי”, היא מסבירה באמונה עמוקה,” זה לא נכון להגיד שחיים רק פעם אחת, אנחנו חיים כל יום, אנחנו מתים רק פעם אחת ואנשים מתחילים להבין את החיים רק שקורים להם כאלו דברים.
אני קיבלתי את החיים שלי במתנה ואני בהודיה עמוקה על כל שלב ורגע בדרך הזו”.
עבורי הפגישה עם שריי הייתה שיעור עוצמתי על שבריריות החיים ועל כך שהדברים יכולים ברגע אחד לא צפוי להתפרק ואיזו אפשרות ניתנת לנו לצמוח מהשיעורים האלו ולברוא את עצמנו מחדש אם ולמרות הכול ☺
את שריי אפשר לפגוש בקליניקה שלה לטיפול במגע בטירת הכרמל.
כתבה נפלאה על אישה מופלאה!!
כמקעקעת, אף אני זכיתי רק לאחרונה להשאיר סימן משמעותי על שריי הבאמת מדהימה ועבורי להעמיק את הידע שלי עליה הוא בגדר בונוס שכן הרגש שנטמן בקעקוע יש בו אנרגיות של שני צידי המתרס, הוא כמו זרע שנשתל בקרקע פורייה- יש בו פוטנציאל לצמיחה והתפתחות ואני נהנת להכיר את הלקוחות שלי לעומק כחלק מהמסע המשותף שאנחנו עוברות יחד.
למזלי, גם אני הכרתי את הצד של העינים הטובות והנפש הרגישה ועכשיו הידע שלי הועשר עוד קצת בזכות הכתבה שלך וכך גם התחושת כבוד שזכיתי אף אני לקעקע רגש עמוק על ידה.
תודה לשתיכן!