המיקרו אצה הירוקה שמצילה את העולם

תלמידי תיכון החליטו להציל את העולם מרעב- והם מצליחים!

ילדי הפרויקט מדריכים ילדים בבית ספר בקיגלי, רואנדה

חלקנו שמענו לפחות פעם בחיינו על הספירולינה. במרבית המקרים בהקשר של חטיפים או שייקים לספורטאים. האמת היא, שבאצה הירוקה הקטנה הזו יש כל כך הרבה אוצרות בריאותיים שיש בכוחה בשילוב האנרגיות הנכונות ממש להציל את העולם!

לא זו לא הגזמה. ומי שהגיעו למסקנה הזו כבר לפני שש שני,  הם חבורת ילדים אז בני 16 -17 תלמידי כיתה יא' בתיכון גימנסיה "הרצליה" בתל אביב, שבמהלך שיעור פילוסופיה שהעביר להם מנהל בית הספר ד"ר זאב דגני, דיברו על הרעב בעולם ועל הקשר שלהם, כמי שחיים בישראל, וכבני אדם מוסריים, לסייע למי שסובלים ממנו בחלק אחר בגלובוס ולא להישאר אדישים. מאז אותו השיעור הילדים לא נשארו עם המחשבות והשאלות והם קיבלו יחד החלטה לחפש דרך שבאמצעותה יוכלו לפעול בעצמם.

הצלת העולם מרעב יוצאת לדרך

ילד שמאושפז בבית החולים שבו הוקמה חממת הספירולינה הראשונה בקונגו, אוכל דייסה עם כפית ספירולינה

זאב דגני מנהל בית הספר גימנסיה הרצליה בעשר השנים האחרונות, שליווה את התלמידים העלה במוחו רעיון להכיר להם את אביטל גבע, חבר ותיק שלו שהקים לפני עשרים שנה חממה אקולוגית בעין שמר שלומדת את עולמן של המיקרו אצות. "בזמנו ראיתי אצלו בחממה בקבוקי פלסטיק עם נוזל ירוק והוא סיפר לי על כלורלה– שממנה הוא רצה להפיק ביודיזל ועל הספירולינה– שהיא מזון על עם סגולות של שיקום התאים , חידוש החלבון בעלי כושר ספיגה מצוינת בדם ועוד יתרונות רבים. חזרתי עם המידע לתלמידים והתחלנו לחקור וללמוד עם התלמידים מהי הספירולינה?

הספירולינה הטרייה

גילינו שמקורה של הספירולינה באגמי מים מתוקים בטבע , באגם צ'אד, באגם טסקקו במקסיקו ובעוד כמה אזורים בעולם אך ניתן לגדל אותה בכל מקום בעולם. למדנו כיצד צריך לגדל אותה, והחלטנו שאנחנו רוצים לנסות לגדל אותה בעצמנו ולהגיע לאפשרות שנוכל ללמד ילדים נוספים מרחבי העולם לעשות את התהליך הזה בעצמם.גילינו  באינטרנט שאפשר לקנות ספירולינה מאחת האוניברסיטאות בטקסס והזמנו דרכם שני ליטר של אצת הבסיס שהגיעה בתמיסת מים שכוללת את היסודות התזונתיים ששומרים על הספירולינה.

בד סינון לנוזלים

בנוסף רכשנו חומרים משמרים ומעשירים כמו סודה די קרבונט , מגנזיום וכד'לטובת השמירה על המיקרו-אצה והתלמידים אספו בקבוקי פלסטיק ריקים, ניקו אותם וייבשו אותם. "כעבור יומיים כשהנוזל הגיע ושוחרר מהמכס" הוא מתאר "חילקנו לכל אחד מהנוזל שהגיע והסברנו להם איך צריך לשמור על הספירולינה– לנענע את הבקבוק , הטמפרטורות בין 30-40 מעלות וכד'. כעבור כמה ימים הילדים חזרו עם הבקבוקים וראינו שהצבע שהיה בהתחלה בהיר הפך לכהה. בשלב הזה חילקנו את הנוזל לעוד בקבוקים ובמתקן לתליית בקבוקים שבית הספר רכש ומיקמנו על הגג תלינו את הבקבוקים ומאז במקום לקחת את הבקבוקים הביתה, התקיימה בין התלמידים תורנות שמירה על הספירולינה"

מהר מאוד עברנו לגדל ספירולינה בבריכות

עוד ועוד בקבוקים נאספו. ובכל יומיים או שלושה הכמות של הנוזל בבקבוקים הוכפלה.  מחלק של הנוזל המוכן הופק אוכל – הנוזל יצא מהבקבוק לבד כדי לאפשר לנוזלים להסתנן החוצה- כמו שחבצו בעבר גבינה, וממתינים עד לייבוש מלא מהנוזלים. את האצה שמתקבלת ניתן או לאכול טרייה או להמשיך לייבש אותה ולטחון אותה לאבקה ולבצע בה שימושים שונים שלכולם איכויות העל של החומר שבאמצעותו אפשר לסייע לעולם כולו לחיות חיים בריאים יותר.

המיזם הופך למפורסם

"אחרי שלמדנו פרוטוקולים שונים של גידול ספירולינה – גם מקריאה וגם מאנשי מקצוע בתחום, הגענו לשיטת גידול פשוטה וזולה. הוא מספר. "השלב הבא היה, להעביר את הידע הזה הלאה, לתלמידים אחרים כדי שגם הם, בתורם, ילמדו איך לגדל ספירולינה ואז יפיצו את הידע הזה הלאה. התחלנו להדריך כאן, בארץ, גם בבתי ספר וגם בקבוצה של מהגרי עבודה ופליטים."

הילדים מדריכים בקייפ טאון

היוזמה והפעילות בגג הגימנסיה הרצליה הגיעה להתפרסם בכתבה במגזין של עיתון הארץ באנגלית שעשתה את דרכה לאיש חינוך בקייפ טאון בדרום אפריקה שיצר קשר עם דגני ורצה להביא את הפעילות אליו. מכספי קרן לקידום החקלאות שהגימנסיה הייתה זכאית להם ומעולם לא מומשה ומימנה נסיעה לשבעה תלמידי הקבוצה, שאליהם הצטרפו עוד שלושה מבוגרים. אחת מהן היא, הסופרת מיה סביר, שהיא אמא של אחת התלמידות, ושלקחה על עצמה לתעד את הפעילות ואת החומרים המקצועיים הכתובים. כשהגיעו לקייפטאון שהו בפנימיית ילדים שאותם הם לימדו איך מגדלים את הספירולינה איך קוצרים אותה ואיך הופכים אותה לאוכל. תוך ארבעה ימים הילדים כבר ידעו איך לגדל את הספירולינה בכוחות עצמם והמשלחת חזרה נרגשת ארצה.

תלמידת הפרויקט מדריכה (ברואנדה) את השותפים מקונגו

"במהלך הנסיעה לקייפ טאון",מספר דגני "ביקרנו בבתי ספר נוספים שבהם לימדנו ילדים אחרים את התהליך. כשחזרנו לארץ, מספר דגני " ביצענו תהליך של הפקת לקחים ובמקביל התלמידים שכבר היו בכיתה יב' התחילו ללמד תלמידי בשכבה מתחתיהם גם את התהליך כדי שהם יוכלו להמשיך את הפעילות בעתיד- רצינו שהפעילות שהתחלנו בה תמשיך עוד ועוד ושהשרשרת לא תיקרע. מיה סביר שהחליטה להירתם לטובת הפעילות הזו החלה בתהליך של הפיכת היוזמה לעמותה רשומה ובמקביל, במהלך השנה הזו התחלנו לנסוע שוב לעוד מקומות דרך מיזם מימון המונים שהפעלנו ומכסף שאספנו מקרנות ומאז אנחנו ממשיכים לנסוע וגם להביא לארץ משלחות במטרה ללמד אותם איך לגדל את הספירולינה ולהפוך אותה למזון שיכול לספק לאנשים רעבים מקור תזונה ואנרגיה וגם לסייע להם להיות יותר בריאים.  הגענו לדרום אפיקה, רואנדה, קונגו, ובקניה, אנחנו רוצים לנסוע לכל מקום שבו יש מצוקת רעב ותת תזונה".

תהליך גידול הספירולינה שהתחיל בבקבוקים הפך מהר מאוד לגידול בבריכות בחממה  "הבקבוקים היו השלב הראשון שבו למדנו את הספירולינה" הוא מסביר "היום הם משמשים אותנו רק לצרכי הוראה ומחקר, אבל הם קטנים ואי אפשר להפיק מהם כמות מספקת בשביל תזונה ולכן מגדלים בבריכות. אנחנו ממשיכים לגדל את הספירולינה כדי להמשיך להאכיל ילדים בעולם ממנה וכדי לטפל באלה שחולים וכדי למנוע מאחרים להגיע למצב של חולי בגלל תת תזונה".

מה קורה כיום?

את החממה הזאת הקימו השותפים שלנו לאחר שהודרכו ברואנדה על ידי התלמידים

כיום, 6 שנים אחרי התחלת הפעילות, קבוצת התלמידים היוזמת המקורית כבר משוחררת מהצבא וחלק ממשיכים לפעול במסגרת העמותה באופן שוטף, להצטרף לנסיעות לימוד בעוד חלק אחר תומך ומלווה מרחוק. "עם כולם עדין יש קשר רציף לכל התלמידים חשוב להמשיך להיות מעורבים ולא להיות אדישים"

עד כה כבר לקחו בפעילות באופן ישיר כ 80 תלמידים מספר דגני בהתלהבות והוא מציין כי "חשוב להדגיש שיש לעשייה הזאת השפעות אקולוגיות. גם תלמידים שלא קשורים ישירות בפרויקט לומדים ממנו על תיקון עולם ואחת לכמה זמן מתקשר אלי בוגר בית הספר שלאו דווקא היה קשור בפרויקט עם איזה רעיון לפיתוח או לחיבור שיכול לסייע".

ספירולינה לפני גידול

עמותת JustSpirulina פועלת ומתקיימת בין כתלי בית הספר גימנסיה הרצלייה ותלמידי בית הספר מהווים את ליבת הפעילות שלה.  העמותה פועלת בכמה מישורי פעילות כפי שמסביר דגני:   "התלמידים אחראים על הגידול והטיפול השוטף. של הספירולינה בחממת הגידול. ובנוסף, יש לנו גם חממה טכנולוגית שבה אנחנו חוקרים ומפתחים עזרים שיסייעו בגידול ספירולינה. אנחנו עושים מחקרים על ייעול שיטות הגידול ואיכות הספירולינה. וכמובן אנחנו מדריכים כל הזמן, קבוצות של תלמידים ומורים מבתי ספר בארץ ובעולם, כמו גם אגרונומים ממדינות מתפתחות" הגעה למקומות האלה פיזית, מאוד משמעותית ללימוד. "אנחנו נוסעים לשם כי יש דברים שאי אפשר להבין או לחוות לא במגע אישי. בנוסף מתקימים קשרים כל הזמן גם אחרי הנסיעה אבל כדי ללמד לא תמיד אפשר לסמוך על אינטרנט כי בהרבה מהמדינות שאנחנו מסייעים להן יש לפעמים בעיות של חשמל או תקשורת…ואין כמו קשר בין אישי".

רואים את היסודות של בריכות גידול הספירולינה ואת אנשי הצוות שבונים את מרכז הגידול. היום, אגב, זורעים את הבריכות, כלומר ממלאים אותן בספירולינה.

את הידע שצברו וממשיכים ללמוד מעבירים בעמותה ללא לאות למדינות אחרות בעולם. מתוך תפיסה שהתלמידים הם מקור הידע וגם האמצעי להעביר אותו לתלמידים אחרים. באופן הזה, קהילות במדינות מתפתחות יכולות להיות עצמאיות – לגדל את הספירולינה שלהם עבור עצמם. לעזור לעצמם ואז להעביר את הידע הזה הלאה לקהילות נוספות כדי שגם הן תוכלנה לעזור ולהציל את עצמן.  העמותה פועלת גם בארץ ומציעה גם למוסדות חינוך ללמוד את הידע שצברו. "בישראל עדיין לא מספיק אנשים מעוניינים לדעת לעשות בספירולינה שימוש, עוד לא מספיק מכירים אותה ואת היתרונות האדירים שלה. יש המון אנשים גם בישראל שיכולים להיעזר בידע הזה ובספירולינה ואנחנו מזמינים כל מי שמעוניין ללמוד מאיתנו או לעשות פעילות כזו גם אצלו בבית הספר לשתף איתנו פעולה".

עד כה הצליחה העמותה לסייע לעשרות רבות של אנשים בעולם. בימים אלה מוקם מרכז גידול נוסף וגדול בהרבה שיוכל להאכיל מאות אנשים ביום בקונגו, באמצעות פעילות של עמותת אפריקה 2030 שאנחנו גם שותפים לה. המרכז נמצא בתוך בית חולים שמטפל בילדים שמאושפזים בגלל תת תזונה. צריך להבין שהביטוי "מאושפזים בגלל תת תזונה" הוא דרך אחרת להגיד: גוססים. הצוות בבית החולים הזה קיבל הדרכה מהתלמידים שלנו, ועכשיו הם מגדלים ספירולינה שמצילה את החיים של הילדים האלה".


זאב עם מנהל בית הספר במיטי, קונגו, שם הוקמה חממת הספירולינה השנייה בקונגו


ומה התכניות שלכם הלאה? אנחנו פועלים כל הזמן בכל הכוח כדי לעזור לכמה שיותר אנשים בעולם – בני אדם לא צריכים להיות רעבים. אסור שילדים במקום כלשהו בעולם יסבלו מתת תזונה. על הפרק שתי נסיעות בחודשים הקרובים:  אתיופיה – שם אנחנו מדריכים אגרונומים וחוקרים מהאקדמיה ואוגנדה – שם נדריך בקהילה שבה חיים יחד יהודים, מוסלמים ונוצרים. אנחנו נלמד אותם ספירולינה וננסה ללמוד מהם איך חיים יחד. זה תחום שבו יש לנו כאן הרבה מה ללמוד. היכולת שלנו להגיע לקהילות נוספות ולהציל ילדים נוספים היא רק פונקציה של כסף ועוד שותפים לחזון ולעשייה. כל מי שיש לו לב יכול להצטרף אלינו לקחת חלק בפעילות או בהתנדבות פעילה, בתחומי ידע, בקשרים, בחשיבה או בתרומה של כסף יש משהו כל כך יפה ומרגש בזה – אנשים מזהים עשייה מהלב ורוצים לקחת בה חלק.

ואיך אפשר לתרום או להצטרף אליכם? מי שמעוניין לתמוך בנו יכול ליצור איתנו קשר ב 03-6940200 בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב.

תגיות

רקפת פרא

מייעצת ומסייעת לחברות וארגונים בתחום השיווק,הדיגיטל והתוכן. וכמו כן מחברת בין גופים וחברות לטובת פעילות חברתית. במהלך 2018 כתבה באופן שוטף חדשות טובות במדור באתר Mako. רואה בסיקור חדשות טובות שליחות ופועלת לייצר חדשות כאלו בעצמה.

1
Leave a Reply

avatar
1 Comment threads
0 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
1 Comment authors
אריאל Recent comment authors
  Subscribe  
newest oldest most voted
Notify of
אריאל
Guest
אריאל

יישר כוח, כתבה מצויינת! מרגש לראות את העשייה האמיתית והכנה, מהלב ובעיקר את התוצאות! גאה להיות שותף בפעילות זו 🙂

כתבות קשורות

Close
WhatsApp chat