אמא שלי ירדה השבוע למרכז הקניות שמתחת לבית. כשהיא חזרה, היא חיפשה אותי מיד והתעקשה שהיא צריכה להראות לי משהו. היא סיפרה לי שכשהיא עברה ברחבת הכניסה, היא ראתה בחורה שככל הנראה הייתה בדרך אל/חזור ממכון הכושר שנמצא באותו המרכז. (הסקנו זאת בהברקה מרשימה, מכיוון שבגדי הספורט והבקבוק שהיה לה ביד די הסגירו אותה. אלמנטרי, ווטסון ידידי). אמא שלי סיפרה שליד הבחורה הסתובב גור כלבים, אך הוא היה ללא קולר ולא נראה היה שהוא שייך לה. ואז היא הראתה לי את התמונה.
בתמונה רואים את אותה בחורה מקסימה כורעת ברך ליד הכלבלב, ונותנת לו לשתות מים שהיא שפכה מהבקבוק לתוך היד. זו הייתה התמונה הכי מתוקה שראיתי כבר הרבה זמן. לצערי, אני לא יכולה לפרסם אותה מכיוון שלא ביקשנו רשות לפרסום – כשאני שמעתי על זה כבר היה מאוחר מדי לרוץ לרחוב לחפש אותה. היא יכלה להיות בכל מקום בערך בטווח של שני קילומטר, ואני אוותר, תודה רבה. אבל מצאתי תמונת אילוסטרציה יפהפייה, שהאמת, כמעט יכלה להיות היא. אותם אלמנטים. הנה, תתרגשו גם אתם:
אתם יודעים מה? בדרך כלל ההקדמה שלי ארוכה יותר. אני מספרת, מכניסה לעניין, נותנת איזה רעיון פתיחה. אבל הפעם, פשוט לא היה צורך. אמא שלי תיארה לי את זה כך: “זה פשוט נגע לי בלב – אז החלטתי לצלם לך”. וזה בדיוק נכון, זו בדיוק המטרה. כולנו יודעים שיש המון עמותות מדהימות פה בארץ, יש מיזמים מרשימים באמת, יש כל כך הרבה טוב, ארגונים וירידים. זה מדהים. אבל לפעמים הדברים היפים מגיעים גם בסתם- מישהו שעשה משהו פשוט, שלט קטן, מחזיק מפתחות. לפעמים זה נמצא במקום כל כך רגיל, אבל פשוט נוגע בך לרגע. לפעמים זה משהו יומיומי לחלוטין, אבל לך זה עשה טוב, ואתה מעריך.
ולכן השבוע יש שדרוג חדש – מתווספת כאן כתובת אי-מייל, לכל הדברים שאתכם משמחים. נתקלתם במשהו, שגרם לכם באמצע היום – בעבודה, בלימודים עם הילדים או בסופר לעצור ולהגיד לעצמיכם “וואו” בלחש? הוציאו את הטלפון. צלמו. (הוא ממילא שם, בהישג יד. אין סיכוי שלא ?) תמונות עם סיפור שיגיעו ויתאימו לפינה (ללא אנשים בתמונה) יתפרסמו בע”ה. תנו גם לנו להתפעל ביחד איתכם!
לתמונות משמחות, רעיונות או תגובות – [email protected] (בכותרת ‘דברים שאותי משמחים’)
