לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה הבינלאומי המצוין היום- יום המוקדש להתייחדות עם הקורבנות שנספו בשואה, אולם גם היום, בשנת 2022 עדיין חיים שורדי שואה בישראל רבים מהם מצויים במוסדות גריאטריים.
בשנתיים האחרונות חווינו כולנו משבר קורונה עולמי, תהפוכות ושינויים רבים, אולם חשוב לזכור שבאוכלוסייה הישראלית קיימים גם ניצולי שואה רבים, אשר בילו את זמנם בתקופת הקורונה הרחק ממשפחתם, בין כותלי בתי האבות ברחבי הארץ.
ברשת בתי הורים “ביחד”, אשר מפעילה מוסדות דיור לדיירים סיעודיים באזור המרכז והשרון, מתגוררים ניצולי שואה עם סיפורי חיים מעוררי השראה על התופת שחוו, שרדו קשיים ואתגרים רבים והם כאן היום כדי לספר לדורות הבאים את סיפורם ולשמר את המורשת היהודית. .
 |
בבית האבות “עטרת רימונים”בבני ברק מרשת “ביחד” שוהה ניצולת שואה ששמה סרפימה גרינגר. סרפימה נולדה ב1931 ברוסיה. שני הוריה היו נכים, אביה היה חירש-אילם ואימה הייתה חירשת.
סרפימה הייתה הבכורה במשפחתה, ואחריה נולדו אח ואחות קטנים.
בהיותה בת 10 בלבד, החלה מלחמת העולם השנייה. סרפימה לקחה את כל מטלות הבית על עצמה וטיפלה גם בהוריה ובאחיה, והמשיכה כך במשך 4 שנים עד שהמלחמה הסתיימה. כבר כילדה חשה סרפימה שיש לה אחריות גדולה על כל המשפחה, וכיום במבט לאחור היא מספרת שבגיל 10 חשה שהתבגרה מאוד עקב האחריות והמצב בו הייתה נתונה.
סרפימה נהגה להביא מזון לבני משפחתה לפי הקופונים שחילקו באותם זמנים למשפחות. אביה של סרפימה היה מקבל 450 גרם לחם ליום ושאר המשפחה 300 גרם לבן אדם ביום (פחות מפרוסת לחם אחת). היא הייתה ילדה אחראית מאוד, וכבר בגיל 10 זכתה לכינוי במשפחתה – “אישה קטנה בבית גדול”.
כיום סרפימה שוהה במחלקת ‘טופז’ בבית האבות ‘עטרת רימונים’ שבבני ברק. יחד עם הדיירים הנוספים, היא אוהבת את מגוון הפעילויות ובמיוחד אוהבת וטובה במתמטיקה. סרפימה אוהבת לספר על חייה ולמרות שחיה חיים לא פשוטים היא שומרת על אופטימיות ומסתובבת עם חיוך תמידי.
ניצול שואה נוסף המתגורר ב”עטרת רימונים” הוא חיים היינריך, שנולד ברומניה בשנת 1923. להוריו היו שלושה בנים והוא הבכור מבניהם.
חיים למד בבית הספר עד גיל 16 והחל לעבוד במפעל טקסטיל בתום לימודיו. כשהחלה מלחמת העולם השנייה העבידו אותו לגיונרים רומנים בעבודות פרך. חיים הובל בקרון רכבת עם 100 אנשים נוספים למחכה ריכוז.
חיים היה בר מזל ונשאר בחיים. אולם אשתו איבדה בשואה קרובי משפחה שנספו ברכבת המוות.
לאחר מות אביו, עלתה אימו של חיים לארץ ישראל עם שלושת בניה. חיים עבד במלטשת יהלומים והיה מרוצה בחלקו.
לאחר תקופה עבר לעבוד במפעל בבני ברק במקביל ללימודי הנהלת חשבונות, לאחר סיום לימודיו קיבל תעודת מנהל חשבונות בכיר, מקצוע בו עסק עד גיל הפנסיה בדואר ישראל ואף קיבל תעודת עובד מצטיין.
בשנת 1987 חיים פרש לגמלאות.
בשנים האחרונות חיים מתגורר בבית האבות ‘עטרת רימונים’ בבני ברק, במחלקת תרשיש המיועדת לגברים דתיים, ואוהב את ביתו החדש.
כניצול שואה חלומו של חיים היה לשחזר את זיכרונותיו ולהגיע ל”יד ושם”. צוות בית האבות “עטרת רימונים” הבין את חשיבות הנושא, ופנה לעמותת ‘עזר מציון’ שעזרה להגשים את משאלתו של חיים. נעשתה עבורו תכנית מיוחדת ביד ושם, במהלכה פגש אותו מדריך והם סיירו לפי תוכנית ומפה של תחנות בחייו. לאורך הסיור נזכר חיים באירועים מורכבים שחווה ושיתף את הנוכחים בסיפור חייו. החוויה הזו הייתה עבורו חוויה משמעותית, מעניינת ובלתי נשכחת שסגרה מעגל משמעותי בחייו.
ב”בית לאזרחים וותיקים” בקדימה מרשת “ביחד” מתגורר רואה רוז’ה חי, יליד 1.7.1937 , שנולד בעיירה ספקס בטוניס, להוריו משה ורגינה רואה, ועשרת אחיו ואחיותיו.
ב-9 בנובמבר 1942 כשהכוחות הגרמנים והאיטלקים נכנסו לתוניסיה בתגובה לפלישת בעלות הברית לאלג’יריה ולמרוקו.
השכונה בה התגוררה משפחתו של רוז’ה הופגזה, ובאורח נס כולם ניצלו ונאלצו לעבור לכפר אחר, אולם גם שם הכוחות הגרמניים שלטו , ונאלצו שוב להעתיק את מקום מגוריהם. את משה, אביו של רוז’ה לקחו הגרמנים לשישה חודשים עבודות בכפייה.
בתום המלחמה המשפחה החליטה לעלות ארצה ובנתה בישראל את ביתה.
רוז’ה עלה ארצה בגיל 18 עם משפחתו הרחבה, בתחילה התגוררו במעברה בעכו ומשם עברו לנתניה למגורי קבע.
עם עלייתו התגייס רוז’ה לצבא לחיל האוויר ותרם את תרומתו למדינה בראשית דרכה.
אביו פתח מסעדה ורוז’ה עבד בה יחד איתו. בהמשך עבר גם לצרפת עבד שם במסחר אך חזר שוב ארצה.רוז’ה נישא ונולדה לו בת.
רוז’ה מספר : “אני שמח על עלייתי לארץ ישראל , מדי יום אני מתפלל לשלום חיילי צה”ל ושוטריה שיעשו עבודתם ויחזרו לשלום לביתם”.
רשת ביחד מפעילה מוסדות דיור לדיירים סיעודיים באזור המרכז והשרון , בתי הרשת מתאפיינים בטיפול ושירות איכותיים, צוותים מיומנים ומסורים, וסביבת מחייה מוקפדת, אסתטית, נעימה ופונקציונלית, הן בשטחים הפרטיים והן בשטחים הציבוריים. הרשת רואה בשירות לדיירי הבתים שליחות אותה יש לבצע תוך ראיית רווחתו ובריאותו של הדייר כערך ראשון במעלה. הרשת מונה חמישה בתים, המתאימים לכל קשת האוכלוסיות, ולכולם מכנה משותף של טיפול מסור ומקצועי. כמו כן, מחלקות המיועדות לתשושי נפש, דמנציה, אלצהיימר, מחלקות סיעודיות מותאמות לצרכי הדיירים, חלק מבתי הרשת מכילים שירותים ומגורים המתאימים במיוחד לציבור הדתי. לפרטים 1800-65-00-65
