“ידע הוא כוח, אך התלהבות מפעילה את המתג.” ~ איברן בול

השבוע פגשתי כמה נשים מדהימות, בפגישות עסקיות כל אחת מביאה לשיח איתי אנרגיה אחרת, ידע אחר, ורצון לשתף פעולה – כל אחת בתחומה.

כל אחת יותר יפה מהשנייה, ולכל אחת המומחיות שלה בתחום שלה. ומה אני מביאה לשיחה? מעבר לעובדה שיצרתי את החיבור מתוך רעיון /מחשבה עסקית ועשיתי את החיבור. אני מביאה התלהבות. ואני הכי מתלהבת כשיש פעילות חברתית או יוזמה שמטרתה לעשות שינוי לטובה ולחולל טוב.

אז בלי להוריד מעצמי אני לומדת להכיר ערך בתכונה הזו שלי לייצר התלהבות. חשוב לא לבלבל התלהבות עם כריזמה- יש הרבה אנשים שאני עובדת איתם שהם מאוד כריזמטיים, אבל לא כולם בעלי התלהבות מהעשייה שלהם. ולעומתם יש אנשים אחרים שהם לא כריזמתיים אבל יש בהם את הניצוץ של ההתלהבות והם מצליחים לסחוף אחריהם את העובדים שלהם וספקים ולקוחות בזכות זה.

ויש כמובן את אלה שהם גם כריזמתיים וגם מתלהבים- והם צריכים לשמור על עצמם כי בלי הכוונה נכונה הם יכולים לדהור לעבר השמש ומרוב מהירות להישרף. הקצב המהיר שלהם נדיר ולא תמיד מוצא שותפים שמבינים את זה. הם יכולים לעייף מרוב ההתלהבות ולהגיע למצב שבו הם מאלצים את השותפים שלהם לפעול גם כשזה לא מתאים להם – בלי קשר לזה שהרעיון מעולה וגם התזמון

ואם הם נפגשים עם הסוג הרביעי של האנשים שהם לא מתלהבים ולא כריזמתיים- שם יכולה להיות הבעיה הכי גדולה כי שם יש פער גדול מאוד בניהם בתדרים.

ואם אני חוזרת לנשים שפגשתי השבוע- כל אחת מהן כריזמתית ומתלהבת וזו פעם ראשונה שהרגשתי מה זה כוח אמיתי ואני רוצה לומר להן תודה על מה ומי שהן ואני רוצה לומר תודה גם לעצמי שהבאתי אותן להיפגש ושראיי מראה שלי ונהנתי ממה שראיתי בה.

והתודה הכי גדולה קשורה לקבלה שלי את ההתלהבות הזו הגדולה שיש בי- שעד לא מזמן נאבקתי בה כי צחקו עלי שאני מתלהבת. להתלהב זה כישרון נדיר זו לא חולשה ולא חיסרון. יא’ מתלהבת זו לא קללה זו ברכה גדולה. כי כמו שאמר הסופר במשפט למעלה בלי ההתלהבות אי אפשר להוציא את הדברים לפועל. ההתלהבות עצמה היא האנרגיה שמביאה לזרימה.

וכמו בכל דבר בטבע גם במקרה של ההתלהבות- צריך להבין שהעוצמות שלה לא יתאימו לכל אחד בכל זמן וזה מה שהמתלהבים צריכים להבין. ולפעמים הם צריכים מתווך שהוא כריזמתי אבל פחות מתלהב שיוכל לחבר אותם גם לאנשים עם התדרים האחרים בלי שתהיה קטסטרופה.

הציור של ויקי שמואלי ששייך לתערוכה שלמה של ציורים שמוצגים כרגע במגדל וי טאוור באמצעות פרויקט נויה אומנות ישראלית, מעבירים אלי התלהבות. לא דווקא הנושא שלהם אלא התחושה הכללית, הצבעים.