המעלה שלי היא ההיצמדות למציאות; סגולה שפרימו לוי הסופר חייב לפרימו לוי הכימאי…” ~ בראיון לאנריקו בוארי
היצמדות היא התנהגות טבעית. כל בעל חיים בטבע נצמד לאמו כדי לקבל ממנה מזון חום ורגש חם. בהמשך אנחנו נצמדים לדברים אחרים- ברוב המקרים אנחנו מאמינים שאנחנו נצמדים למה שעושה לנו טוב, אבל זה לא תמיד ככה.
אנשים שונים נמשכים ונצמדים לדברים שונים מכוחן של נסיבות והשפעות מגוונות.
אנשים נצמדים לכסף שלהם, אנשים נצמדים לזוגיות שלהם, להרגלי אכילה, לעבודה, לאנשים, לחדשות ובכלל לטלוויזיה ולמסכים.
במקרים מסוימים ההיצמדות הזו הופכת לאובססיה ולהתמכרות של ממש ואז, המציאות יותר מורכבת אבל אני עוד לא שמעתי על אנשים שנצמדו לטוב וסובלים מזה.
למה הכוונה ב”להיצמד לטוב?” הטוב כאמור הוא יחסי ותלוי פרשנות- אבל כל אחד ואחת יודעים מה מרחיב אצלם את הלב. לי מרחיב את הלב לדעת שיש כל כך הרבה אנשים שעסוקים בסיוע לאחרים. מרחיב לי את הלב לדעת שמסביבי יש גופים שכל מטרתם היא לשפר וליעל את החיים של קבוצות מסוימות באוכלוסיה.
מרחיב לי את הלב לדעת שאני יכולה גם בעצמי לסייע בזכות הקשרים שיש לי בתקשורת, ובכלכלה. וזו בדיוק גם הסיבה שאני משקיעה כל כך הרבה מזמני וממרצי בזה.- הבחירה להיצמד לטוב היא ההחלטה שלי לתת לעצמי אפשרות להסתכל קצת מבעד למשקפיים הקבועים.
להרחיק את המשקפיים הרגילים או את המיקרופון מהפה. אומנות השחרור היא אחת מהאומניות המוערכות ביותר בעיני- לשחרר זה בדיוק ההפיך מלהיצמד. להיצמד מתחבר אצלי ללחץ. ולמאמץ. ולשחרר זה בדיוק לעשות את הפעולה ההפוכה.
אמא ציפור שמנסה ללמד את הילדים הגוזלים שלה לעוף כשהם אוחזים בחוזקה בענף- צריכה לגרום להם לשחרר את האחיזה והלפיתה החזקה של האצבעות כי אחרת הענף ישבר והם יפלו. הדוגמה הזו היא אולי הטובה ביותר שעוזרת לי כשאני מרגישה שאני לוחצת מדי או נצמדת- אני מדמיינת את הגוזלים על הענף פותחים את האצבעות כדי שיוכלו לעוף.
המשפט הזה לא מדבר על היצמדות לטוב – הוא מדבר על היצמדות למציאות – מבחינתי זה היינו הך. החיים מלאים בטוב ואני אומרת הכי טוב לא להיצמד לכלום אבל אם כבר נצמדים עדיף לטוב.
התמונה שבחרתי היא, צילום של יצירה של האמן איציק סוג’ז מתוך תערוכת יחיד שלו אמנות בצל קורונה– פיסול נקודה בזמן שאוצר משה סעידי ומוצגת בגלריה “מגדל” רח’ דניאל פריש 3 תל אביב
היצירות המוצגות בתערוכה נוצרו בהשפעת הקורונה, בזמן הקורונה והיא מוצגת עכשיו בתקופת הקורונה ועוסקת ב-FOMO- חרדה חברתית שבה מישהו חושש להחמיץ חוויות מהנות שאחרים חווים.
איציק מטפל במשמעותה של החרדה בעידן הקורונה, חרדת ההחמצה ואיך היא באה לידי ביטוי בתקופה שנכפתה על בן האנוש והתמודדותו בה. תבליטים מדברים, עכשיו ובזמן. תעודות אומנותיות בחרס, רשת ובטון. ראי תלת ממדי עמוק ונוקב. קריאה בעיתון.חומר המעצב רוח ואמירה חדה כתער.קיימת שונות בחומר, אך אחידות במסר ואמירה. דיבור לציבור ודאגה.
נעילת התערוכה :סוף אוגוסט שעות ביקור בתערוכה:ימים א-ה 09:00-20:00 יום שישי : 09:00-14:00
