לפעמים ממש בא לי לשחרר איזה קללה לאוויר, לשחרר קיטור ולא תמיד להיות חיובית.לפעמים מעייף אותי כל החיוביות הזו.
הדרישה :למגנט ניסים, לראות חיובי, להודות לקושי, לראות את היש.כן, ברור לי שהדרישה הזו היא אידיאל, שמחזקת את ניצוץ של הנר שבתוכ. ואני רוצה להתקרב לאידיאל כמה שרק אפשר.
אבל יש פה דרישה עצמית מאוד קשה.כן, אני רוצה להשתפר, להצליח יותר, להרגיש בגן עדן – כן רוצה!בשביל זה צרך לעשות כ"כ הרבה, זה כבר מאבד משהו.
מה לגבי להיות אני, לקבל שלפעמים אני ככה ולפעמים אחרת.מה לגבי זה בסדר שאני בן אדם!!! ולא סופר על!!אני בן אדם, לבן אדם יש רגשות, ברור שאני לא רוצה להיתקע ולהרגיש קורבן או שכואב לי או שאני נעלבת וכו וכו.
הדרך שלי לפתור את זה: את הקונפליקט הבלתי נגמר..בין החושך לאור שבפנים: היא לדעת שעם כל הצורך לטוב זה ממש בסדר שלפעמים מרגישים לא טוב.
אחרת איך נדייק את עצמנו? איך נבין? איך נגדל? התחושות הללו אנושיות ובסדר. אהבה לעצמי פנים רבות לה ולעיתים היא להניח לעצמי לזמן מסויים להרגיש גם את ה"שלילי" – בינינו רק אנחנו מתייגים אותו כ"שלילי", אם נסתכל על כל הרווח שהתמרת "השלילי "יכולה לתת לנו פתאום הוא הופך למאוד חיובי.
המלצה להיום: תהנו קצת מה"שלילי" ותראו שהניסים יפתיעו דווקא מהמקום הזה.
התמונה של זיוה כספי מ HIT מכון טכנולוגי חולון, שלקח חלק בתערוכת "אמנות ישראלית 2019" של בנק הפועלים שמצדיעה לאמנים ישראליים צעירים ולאמנות חברתית. התערוכה מוקדשת השנה לעמותת 'כנפיים של קרמבו' – תנועת נוער לצעירים עם ובלי צרכים מיוחדים ובה יוצגו למכירה כרזות ייחודיות במהדורה מוגבלת של סטודנטים סביב נושא של שילוב אוכלוסיות עם מוגבלויות במקומות עבודה ובחברה בכלל. הכרזות יוצעו במחיר של 100 ₪ ליחידה.
