סיפורו של הציור השמח

השמש הייתה טובה אלי היום. יש משהו בשינוי קטן במעלות מזג האוויר, שמעורר בי שמחה. כבר לא מעט זמן שאני רוצה לעשות סדר בארון היצירה שלי ולא מצליחה למצוא לכך את המוטיבציה המתאימה.

ניגשתי למלאכה ובעודי משוטטת בין המדפים עמוסים בצבעים, מכחולים, עפרונות ומחברות, גיליתי את הציור הראשון שציירתי. הציור החזיר אותי לערב בו הלכתי לראשונה ללמוד ציור בסטודיו קטן ויפיפה בשרון.
הסטודיו היה ממוקם באמצע כביש בין עירוני, בתוך בית קרקע עם קירות עגולים, מוקף בחצר מלאה בעצים. המקום היה נראה לי מבחוץ די מוזנח ולא כל כך מזמין. אבל לפעמים משהו טוב קורה כשנותנים הזדמנות.

זה היה בחורף 2009 וכשנכנסתי בשער הבית והתחלתי לצעוד בשביל המוביל לכניסה, נפגשתי עם עצי הדר שעליהן היו פירות ולידן היו מונחים פסלים קטנים של חיות שהיו פזורים בין אבנים קטנות ועציצים צבעוניים. אור צהוב האיר מתוך הבית והוסיף חמימות למקום. בתוך הסטודיו על רצפת אריחים סדוקים, מצוירים בצבעים שונים, עמדו בתפזורת מספר כני ציור, לצד מכחולים בגדלים שונים שהונחו בתוך קופסאות פח זהובות וריח הטרפנטין מילא את המקום.

בצדו הימני של הסטודיו עמדה ספריה מלאה בספרי אמנות ולידה כורסא לבנה ושולחן קטן עם בקבוק יין וכמה כוסות על מגש ממתכת. על הקירות היו תלויים ציורים גדולים של נופים ומרחבים ואם כל זה לא תרם לי לאווירה המשכרת הזאת מספיק , אז מוסיקת ג'אז של נורה ג'ונס השלימה את כל התמונה.

בנקודת הזמן ההיא, התחיל סיפור האהבה שלי עם עולם הציור. זה היה הרגע בו הבנתי שמצאתי את החיבור בין העולם הרגשי שלי לבין סביבה יצירתית ממלאת חושים, שהרגשתי בה כל כך בבית. הציור המשיך להעסיק אותי מאז ועד היום וציירתי עשרות ציורים חלקם מכרתי, חלקם הצגתי בתערוכות וחלקם שמורים אצלי בבית.

החלטתי שהיום אני אאבחן את הציור שלי. כמאבחנת ציורים מקצועית, ניסיתי להבין מדוע דווקא הציור הראשון שלי, שלא ממש השקעתי בטכניקה שלו, זכה להתפעלות כל כך גדולה מצד הסביבה שלי. ואז הבנתי.

כל חווית השמחה וההתרגשות שחוויתי באותו רגע באה לידי ביטוי באותו ציור.

הבחירה שלי לצייר בצבע הכתום מלמדת אותי שהייתי מוצפת בשמחה באותו ערב, שכן זהו צבע שמסמל התלהבות, אנרגיה שמחה ועשייה. גם אצל ילדים שנמשכים לצבע הכתום, הדבר מסמל יצירתיות, אופטימיות, תעוזה ורצון להתנסות בדברים חדשים. הדלת החומה סימלה עבורי את הצורך בפינה קבועה שתעניק לי יציבות וביטחון, דבר שהיה חסר לי מאוד באותה תקופה. החלון הכחול הגדול סימל את הצורך שהיה בי וקיים עד היום, לפתיחות, לתקשורת נעימה ולתחושת שייכות עם הסביבה, אך לא הייתי מוכנה להיפתח עדיין לסביבה, וזה היה ניכר בצבע המרצפות האפורות בכניסה לבית, שמסמלות בעצם את הגבול שביני לבין הסביבה החיצונית.

סיום קורס פענוח ציורי ילדים וגרפולוגיה בהנחייתה של רינת פלג 2012

מנקודת המבט המקצועית אני יודעת לומר היטב, כי הציור הוא ראי הנפש שלנו וכל מה שאנו מניחים על הנייר או הבד, הוא שיקוף מלא של העולם הרגשי שלנו ברגע נתון. זהו כלי שמעניק לנו את היכולת לביטוי פנימי ללא מילים שמאפשר לנו לספר סיפור אישי. כדי לצייר את האני הפנימי שלנו אנחנו צריכים לדעת להתמסר ולשחרר שליטה מביקורת, אנו צריכים לדעת כיצד להתנתק מכל רעשי הסביבה ולבוא הכי פתוח שיש.

את הארון בסוף לא סידרתי. גיליתי שאי סדר בארון יצירה, הוא לא דבר כל כך נורא, יש משהו בארון יצירה מבולגן שמעניק לתוכן שלו מראה אבסטרקטי מעניין, זיכרונות והמון שמחה ואופטימיות.

0 0 vote
Article Rating

נילי זהבי-סבו

הי שמי נילי, בת 46, נשואה לבעל אוהב ואמא לילד מקסים. אני מגיעה מתחום האמנות היצירה והעיצוב, אבל במשך שנים עבדתי בעבודות שאליהן לא התחברתי, עד שהתאהבתי בעולם הציור. הציור פתח לי חלון לעולם קסום ומיוחד אבל משהו היה חסר, וזו האפשרות לשלב את אהבתי לציור עם ערך מוסף שימלא אותי בסיפוק אמיתי – וזו הרוחניות. אז הלכתי ללמוד הדרכת אמנות ויצירה ולאחר מכן, טיפול התנהגותי בילדים עם צרכים מיוחדים, אבחון ציורי ילדים בשילוב גרפולוגיה ונומרולוגיה, טיפול באמצעות אקסס בארס כן, אני מאוד אוהבת ללמוד... היום אני במקום בו תמיד רציתי להיות - אני יועצת רוחנית המכוונת למודעות אישית, מלמדת שיעורי ציור ככלי להעצמה וחיבור לתת מודע, מפענחת ציורים, מלמדת בהתנדבות קשישים והכי חשוב עושה את הכל באהבה. אתם מוזמנים להצטרף אליי למסע שכולו טוב.
Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x
Close
Close