"מסע הגילוי האמיתי אינו בחיפוש אחר נופים חדשים, אלא בראייה בעיניים חדשות."- מרסל פרוסט

0 0 2 דקות קריאה

מי היה מאמין שדווקא ווייל אי. קאיוטי ומיפ מיפ יגרמו לי לחשוב על המשפט הזה?

אתמול צפינו, שיא, גור ואני, בסרט האנימציה החדש של ־Coyote vs. ACME מבית טוליפ אנטרטיימנט שיעלה לאוויר ביום חמישי הקרוב. ואני חושבת שזה אחד הסרטים המשפחתיים הטובים שראיתי בתקופה האחרונה.

הסיפור מתחיל במקום שכל מי שגדל על לוני טונס מכיר היטב: במשך שנים ווייל אי. קאיוטי מזמין שוב ושוב מוצרים מחברת ACME בניסיון לתפוס את מיפ מיפ: רקטות, חומרי נפץ, מגנטים, מלכודות ושלל המצאות שאמורות לעבוד נפלא על הנייר – אבל אחרי שהוא מנסה את נעלי הסילון החדשות שגם הן כמו כל יתר המוצרים נגמרות בכישלון תפיסת הציפור רוד ראנר (מיפ מיפ) ובפצצות מטורף שתמיד וגם הפעם איכשהו תמיד מתפוצצות דווקא עליו.

אלא שהפעם משהו משתנה.

במקום להזמין עוד מוצר ולצאת לעוד מרדף, הקאיוטי מחליט לתבוע את ACME על כל אותם מוצרים פגומים שהרסו לו את החיים. לצדו מתייצב קווין אייברי, עורך דין די כושל בעצמו, בגילומו של ויל פורטה, ומולם ניצב תאגיד ACME ועורך הדין החלקלק שלו, באדי קריין, בגילומו של ג'ון סינה.

מכאן מתפתח סיפור שהוא שילוב נהדר בין סרט לוני טונס קלאסי, קומדיית בית משפט וסאטירה על תאגידי ענק – עם כל הדמויות המצוירות שגדלתי עליהן באגס באני, טוויטי, מיפ מיפ ושלל חברים מוכרים נוספים שקופצים לביקור.

כבר מהרגע הזה בעצם שמתי לב לדבר מדהים- לראשונה בחיי (48+) אני בצד של הזאב ולא של מיפמיפ. ולשם שינוי זה כבר לא ממש מצחיק אותי שהוא מתפוצץ. היוצרים עשו הפעם דבר מופלא בעיני ומראים לנו צד חדש לחלוטין של הדמויות כולן.

כל החיים ראינו את אותו סיפור: הזאב רודף אחרי מיפ מיפ, מתכנן מלכודת, נכשל – וחוזר חלילה. וברור לנו מי "הטוב" ומי "הרע".

ופתאום מישהו מזיז את המצלמה קצת הצידה ונותן לנו לראות את אותו סיפור דרך העיניים של הקאיוטי.

זה גרם לי לחשוב על פרספקטיבה, ועל כמה סיפור יכול להיראות אחרת לחלוטין כשמוכנים להסתכל עליו מזווית אחרת. ואולי בגלל התקופה שבה אנחנו נמצאים, המחשבה הזאת פגשה אותי אפילו יותר.

אבל היה שם עוד משהו שהתחבר לי מאוד לשיעור שאני מנסה ללמד את הילדים שלי שוב ושוב: מנסים. לפעמים נכשלים. מנסים שוב. ושוב. ובסוף מצליחים.

כי אם יש משהו שאי אפשר לקחת מווייל אי. קאיוטי, זו ההתמדה. כמה פעמים אפשר להתרסק מצוק, להתפוצץ, להימחץ, לקום ולהתחיל מחדש? כנראה אינסוף.

ומה שמדהים הוא שהסיפור שמאחורי הסרט הופך את המסר הזה לעוד יותר משמעותי. Coyote vs. ACME בוים על ידי דייב גרין, נכתב על ידי סמי ברץ', עם סיפור של ברץ', ג'יימס גאן וג'רמי סלייטר, ומשלב בין שחקנים חיים לבין האנימציה הקלאסית של לוני טונס. בסרט מככבים ויל פורטה, לנה קונדור וג'ון סינה, ולצדם חוזרות הדמויות האהובות של לוני טונס, עם מדבבים ותיקים ובהם אריק באוזה.

אבל גם הסרט עצמו כמעט ולא הגיע אלינו. לאחר שכבר הושלם, Warner Bros. החליטה ב־2023 לגנוז אותו. ההחלטה עוררה מחאה גדולה בקרב יוצרים, אנשי תעשייה ומעריצים, ובסופו של דבר הסרט ניצל, נרכש להפצה על ידי Ketchup Entertainment וזוכה עכשיו להגיע למסך הגדול.

כשיודעים את זה, קשה שלא לחייך מהאירוניה: סרט על הקאיוטי שלא מפסיק לנסות – הוא בעצמו סרט שסירב להיעלם.

ומעבר לכל הפרספקטיבות והפילוסופיה, זו פשוט נוסטלגיה במיטבה.

הילדים צחקו, פחדו, נהנו והיו מרותקים. אני נהניתי מההומור שעובד בכמה שכבות, מהחיבור בין האנימציה לעולם האמיתי ומהופעה נהדרת של ג'ון סינה, שנכנס באופן מושלם לדמות עורך הדין התאגידי המוגזם.

ואי אפשר לסיים בלי מילה על הכיבוד
בהקרנה חיכו לנו גם חטיפי קוקוס, שהתגלו כהצלחה לא פחות גדולה מהסרט. הם היו ממש טעימים , ובמבחן הביקורת הקשוח ביותר, זה של הילדים, חוסלו תוך שניות.

הילדים יצאו מאושרים.
אני יצאתי עם חומר למחשבה.

ותכלס זה בדיוק מה שאני רוצה מסרט משפחתי טוב.