למעשה, אם נהיה בהבנה עמוקה על משמעות החיים, נשים לב שאנחנו חיים על פי תהום.
היכולת להבין את זה עד לעומק הדקויות שעולות מההבנה הזו, יכול לחולל מהפך בחיינו.
החיים מטיבם זורמים, יש עליות, ירידות, משברים, שמחות ואנחנו כמו עלה שצף בנחת על פני הנהר, בזרימה –שמחים, עצובים, מתרגשים, כואבים…
הנטיה הטבעית שלנו היא להתנהל כאילו החיים הם משהו קבוע, יציב שאין לו סוף.
משברים ונקודות קצה נועדו לנער אותנו להבין כמה הכול שברירי וברגע יכול להתהפך עלינו.
למעשה, רוב חיינו , כסוג של מנגנון הגנה, אנחנו חיים בהדחקה של האמת הזו…
מתי בפעם האחרונה שאלתם את עצמכם, ולו מחר הכול היה נגמר, מה הייתי עושה שונה?
ולו היתה לי רק עוד שנה אחת לחיות, האם הייתי מתנהל אחרת?
השאלות האלו שוות עצירה, מחשבה, לתת לזה להדהד ובאמת לעצור לרגע לחשוב עם עצמנו.
מספיק שפעם ביום, ניתן למחשבה הזו להדהד בנו וזה יכול לקחת אותנו להבנות עמוקות, לפעולות של תעוזה , לפעול אחרת, לזכור מה באמת חשוב לנו, מה אנחנו רוצים להספיק לעשות, ובעיקר עם מי חשוב לנו להיות.
קשה להתנהל בתחושת סוף שכזו אבל גם לנהל חיים לאור אשליית האינסוף עלול לטשטש אותנו להחמיץ חיים מתוך עוצמה , תשוקה ורגש אמיתי…
לחיות באמת מבקש מאיתנו להיות עם קיומה של הידיעה הזו בתודעה שלנו ומצד שני לא לאפשר לידיעה הזו לכווץ אותנו עד לאובדן תחושה,
איפשהו באמצע עובר השביל…
(“זְמַן שָׁאוּל” – תקופה שבה ממשיכים לפעול כרגיל על אף שהסוף כבר ידוע ויכול לבוא בכל רגע.)
זמן שאול
חַיִּים עַל זְמַן שָׁאוּל
לֹא יוֹדְעִים מָתַי יַגִּיעַ הרֶגַע
שֶׁבּוֹ כָּל הָעוֹלָם יִתְהַפֵּךְ עָלֵינוּ
שֶׁבּוֹ הַהֶרְגֵּלִים יַהַפְכוּ לְגַעֲגוּעַ רָחוֹק..
הַפַּחַד מְקַנֵּן
לָרֹוב מֻדְחָק
הַפַּחַד הַזֶּה שֶׁיַּגִּיעַ רֶגַע
וְנִתְגַּעְגֵּעַ לָמָּה שֶׁהָיָה לָנוּ אֶפְשָׁרִי
וְשֶׁלֹּא יָדַעְנוּ לְהוֹדוֹת עָלָיו בְּטֶרֶם עֵת
חַיִּים עַל זְמַן שָׁאוּל
מֻושְׁאָל לָנוּ
לֹא יָדוּעַ עַד מָתַי
הַפַּחַד הַזֶּה מֵאִיבּוּד הַשְּׁלִיטָה
הַהֲבָנָה הַזּוֹ שֶׁהַשְּׁלִיטָה מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה קַיֶּמֶת
בְּשׁוּם מָקוֹם
חוּץ מֵאֲשֶׁר בַּתּוֹדָעָה שֶׁלָּנוּ…
חַיִּים עַל זְמַן שָׁאוּל
חַיִּים עַל זְמַן
חַיִּים עַל..
חַיִּים..
