“ספרייה היא פרשת דרכים של כל חלומות האנושות.” ~ ז’וליין גרין

“פרשת דרכים,

את אמרת לי ככה זה יהיה לפעמים

עבודה

נשמה

מה קודם , איך בוחרים”

כך מתחיל השיר החדש המקסים של ישראל בר און- אחד מהאומנים היותר מוכשרים שלנו פה בארץ, שבדיוק היום יוצא לאוויר.

היום הוא גם היום הבינלאומי לאנשים עם הטרוכומיה- שני צבעי עיניים שונות. יום שכמי שיש לה עין כחולה ועין ירוקה מלידה אני כמובן חוגגת בעצמי.

יצא לי לפגוש בחיי עוד כמה אנשים בעלי שני צבעים שונים בעיניים אבל אף פעם לא ממש לשוחח איתם על העניין. אני בטוחה ששאלות ששואלים אותי כל חיי , שואלים גם אותם.

משאלות מוזרות כמו “את יודעת שיש לך שני צבעים בעיניים?” או “את רואה בכל עין בצבע אחר?” ועד השאלה המרתקת מכל: “איזה צבע את יותר אוהבת?”

השאלה האחרונה היא שאלה שנאלצתי להתמודד איתה מגיל קטן- כשרציתי להיות כמו כולם עם שני צבעי עיניים זהים ונשאלתי לו זה היה אפשרי איזה מבין שני הצבעים המקסימים הייתי בוחרת? שאלה קשה ביותר. ולא הצלחתי לבחור. אולי זו גם הסיבה שלא עשיתי שימוש בעדשות מגע למרות שחוויתי דחייה מצד ילדים שצחקו על השונות שלי, ואפילו חרם.

איך בוחרים? גם בר און שואל בשירו והתשובה שאני הגעתי אליה כנראה גם בגיל צעיר אבל הבשילה והופנמה באהבה כשהתבגרתי, “לא בוחרים”. החיים כבר בחרו בשבילי. ואצלי כמו לעוד 1% מאוכלוסיית העולם החיים בחרו בשני צבעים בעיניים ולא בצבע אחד.

העיניים הם המראה לנפש- והנפש מורכבת כמו יתר הדברים בעולם שלנו, מניגודים. וזה אולי אחד מהדברים היפים ביותר שלי באופן אישי עושים שקט. יש גם ירוק וגם כחול, גם חושך וגם אור, גם יבשה וגם ים, גם טוב וגם רע. יש הכל- ממש כמו המשפט הראשי- שבספרייה יש את כל פרשות הדרכים בעולם.

צבעי העיניים השונים שלי גרמו לי לעשות בחירות שונות בחיי והשפיעו וישפיעו גם בעתיד על הנתיבים שבהם אני הולכת בדרך. אבל העיניים השונות הם לא חזות הכל, אבל הן הסיבה המרכזית שגרמה לי להתרחק מעצמי כילדה ונערה וכיום לדרך ההפוכה של אהבה וקבלה. ובמקום המקבל פרשות הדרכים קטנות. הבחירות הופכות לפשוטות יותר והזרימה של החיים מובילה אותי ואת כולנו הלאה לעתיד ולבחירות נוספות.

התמונה שבחרתי כמובן קשורה לנושא – מתוך תערוכה בשם עין תחת עין של הצלמת תם ביקלס. שהוצגה בשנה שעברה. בתערוכה זו היא מתמקדת בתופעה האנטומית: הטרוכרומיהאירידיס או בקיצור הטרוכרומיה. התערוכה מתבססת על הצגת המגוון הרחב והייחודי בהן הטרוכרומיה יכולה להופיע.

בחירתה של ביקלס לטפל בתופעה דרך נקודת מבט אסתטית, מדגישה את הדיסוננס המובנה ליחס של החברה כלפי הסובלים מהתופעה. המטרה בחשיפת פרויקט זה היא העלאת המודעות לתופעה, לחגוג את יופייה ולספר את סיפורם של המצולמים דרך עין העדשה .דרך הפרויקט נוצרת קהילה חדשה של אנשים בעלי הטרוכרומיה ולסביבתם הקרובה והרחוקה.