להרבה אנשים סיום תואר ראשון זו עוד חוליה בשרשרת החיים, אבל יש אנשים שעבורם הלימודים הם הרבה הרבה יותר מזה. העובדה שאנחנו עם הספר עדיין לא מאפשרת לכל מי שמעוניין ללכת ללמוד ולימודי ההשכלה הגבוהה עדיין לא מתאפשרת לכולם. ועד כמה שזה לא נחלת הכלל תוכלו לדמיין כמה זה לא מובן מאליו ללכת ללמוד לראשונה לקראת גיל חמישים.
יפעת אמור, בת 48, מנהלת אדמיניסטרציה בחברת הייטק חברה לייעוץ מערכות מידע, מסיימת בימים אלה את התואר הראשון במשאבי אנוש וסוציולוגיה בפקולטה למדעי החברה והרוח באוניברסיטת אריאל. ועם סיום התואר מקווה יפעת שהיא גם מסיימת חלק משמעותי, גדול ופחות מאיר בחייה.
מהלך שנות ילדותה ונעוריה של יפעת, היו רוויות באלימות, חרם חברתי, מצד הסובבים אותה, במהלך ילדותה היא הותקפה מינית ונאנסה, וגם בחייה הבוגרים נקלעה למערכת נישואים מלווה באלימות כלפיה וכלפי בנותיה. ודווקא מתוך הקושי הזה נרקם חלומה להצליח בלימודים גבוהים, כדי להוכיח שהיא חזקה וראויה להכרה. למרות אלה היא הצליחה לעשות את הבלתי יאומן והיא עתידה לסיים השנה תואר ראשון והיא אינה רואה בכך את סוף הדרך, ומעוניינת להמשיך גם לתואר שני.
ההצלחה שלה בהגעה ללימודים גבוהים, חיזקה את הביטחון העצמי והעניקה לה הכרה ומשמעות בעיני עצמה. היא רואה שליחות אישית, בהעברת המסר באמצעות ניסיונה האישי, לנשים שחוו אלימות וחיים קשים ולעודד אותן לפנות לאפיק של לימודים כדרך להעצמה.
גם כשחושבים שזה סוף העולם, לא לוותר על החלומות, לא לוותר על עצמך”.
יפעת מספרת שעברה תהליכי מיון במסגרת פרויקט אוניברסיטה לעם. בפרויקט זה נבחרים כ -15 זוכים במלגת לימודים לתואר מבין כ-500 מועמדים. ” לימודים תמיד היו החלום שלי, אולם לדאבוני, הנסיבות הרחיקו אותי כל פעם מחדש מהגשמה עצמית: המעבר ממשפחה אומנת למסגרת פנימיה שלאחריה, נשרתי מלימודיי, עזבתי את המסגרת החינוכית ויצאתי לעבוד כדי לשרוד ומאותו הזמן ובעצם “גידלתי” את עצמי.” היא מספרת. “בתוך תוכי ידעתי שיבוא היום ואני אגשים את החלום באיזשהו אופן, תמיד נשאר ניצוץ מבפנים שלא הרפה מהמחשבה על החלום ללמוד, להשכיל, ולהמציא את עצמי מחדש.”
“כשחיפשתי תחום אחר שמעניין אותי, ידעתי מיד שאני רוצה לעבוד מול אנשים, להיות כתף, אוזן, ולסייע בכל דרך גם אם בתוך ארגון עבודה, כדי שידעו שהם לא שקופים, לא רק מספר עובד, אלא שרואים אותם כבני אדם ומעריכים את פועלם, ולכן בחרתי במשאבי אנוש. הידיעה והתקווה שאהיה מנהלת משאבי מהסוג האחר שכן נתנו הזדמנות לבני ה- 40 +, שכן מעריך את ניסיונם התעסוקתי, ונותן הזדמנות גם לחיילים משוחררים שמנסים להשתלב בחיים האמתיים לאחר שחרורם, את כל אלה האמנתי שאוכל לעשות במסגרת תחום לימודי משאבי אנוש וסוציולוגיה”.היא מספרת וגם כשאני שואלת לגבי התכניות לעתיד היא משיבה:
“אני שואפת בעתיד לעסוק בעיקר בתחום הגיוס, הקליטה, הרווחה של עובדים בארגון, יותר מאשר החלק הלוגיסטי התפעולי והאדמינסטרטיבי שאני עושה היום.” ובנוסף רוצה להעביר מסר החשוב לנשים וילדים בסיכון כדי שידעו כל הזמן ש,ידע זה כוח ולכן ללימודים והשכלה יש את העצמה והיכולת, לחזק את הביטחון והדימוי העצמי. המסר שהיא מעוניינת לדבר עליו; “גם כשחושבים שזה סוף העולם, לא לוותר על החלומות, לא לוותר על עצמך”.
