האוניברסיטה של החיים

בשבועות האחרונים ובמיוחד אחרי שהחלל החטוף האחרון  הוחזר לארץ, אני חווה שהגיע הזמן לחזור ללימודים. 

יש מי שמסיימים תואר, מסמנים “וי” וממשיכים הלאה.
יש לימוד אחר, ממושך יותר, לא לינארי, ולא תמיד נעים.  הלימוד שבו אין מרצה אחד ואין מערכת מסודרת. יש רק דבר אחד: החיים עצמם.

“האוניברסיטה של החיים” הוא ביטוי שפעם נאמר בחצי חיוך, כאילו הוא תחליף למשהו “רציני”. אבל ככל שהזמן עובר, ובטח אחרי השנתיים האחרונות, קשה יותר לצחוק ממנו. האוניברסיטה הזו לא מחלקת תעודות, לא נגמרת בשלב מסוים, ולא מאפשרת לנו להישאר רק בראש. היא מחייבת אותנו לפגוש את עצמנו.

וזו בדיוק הנקודה שבה נכנסת השיחה עם טל בשן, מייסד בית הספר למנהיגות תודעתית ומפתח שיטת אימפקט, לא כמורה שמחזיק תשובות, אלא כאדם שחקר את עצמו במשך שנים, וגילה איך נראית מערכת ההפעלה הפנימית שלו.

אני מגיעה לשיחה אחרי שנתיים טעונות במיוחד בעקבות תהליך שעבר דווקא בן זוגי בהאזנה לפודקאסט של טל ולימור רייך, ולאחר שעבר את סדנת הסדנאות אונליין. התחלתי להאזין לפודקאסט בעצמי ונחשפתי לתכנים מהסדנה שעבר בן זוגי ועלו בי שאלות שרציתי לשאול אותן את טל בעצמו.

בשיחה פתוחה וארוכה דיברנו על נושאים רבים ולכן החלטתי לא לסכם את השיחה בכתבה אחת בלבד אלא לחלק את הראיון למספר כתבות נפרדות.

משבר כנקודת נאמנות

טל, 55, נשוי למעין,  מומחית לשפת גוף, אב לשלושה ילדים, לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר. הוא גם לא מציג את עצמו כמי שמחזיק אמת אחת. להפך. הוא נשמע הרבה יותר כמו מי שלמד משהו על עצמו בדרך הארוכה.

אבל הדרך הזו לא התחילה מסקרנות רוחנית. היא התחילה ממצוקה.

סביב גיל 29 הוא התרסק: משבר זוגי, משבר תעסוקתי, דיכאון וכאבי בטן חזקים. “הרגשתי שאם אני לא אחיה את החיים שלי – אני אמות,” הוא אומר. הוא חזר לגור אצל הוריו, לקח עבודות פשוטות, אפילו ליווי טיולים בבית ספר תמורת שכר סמלי. 

מבחוץ זה נראה כמו נסיגה. מבפנים, זו הייתה פעולה של נאמנות. “הנאמנות שלי לעצמי הייתה הצורך להבין למה אני תקוע, למה הפוטנציאל שלי לא ממומש אפילו במילימטר,” הוא אומר.

מה שמפעיל אותנו הוא לא מקרי

במהלך שנים של חקירה, עבודה עצמית ועבודה עם אחרים, התגבשה אצלו תובנה פשוטה ולא נוחה: אם משהו בחוץ מפעיל אותי – יש לי שם משהו לא פתור.

לא אשמה. לא ביקורת עצמית. אלא אחריות רגשית.

טל מדבר על “מראה”: העולם הוא לא רק עולם, הוא גם מסך שמחזיר לנו חלקים מעצמנו. כשילד מתבכיין, כשבן זוג מתרחק, כשקולגה מעורר כעס לא פרופורציונלי.  זו לא רק הסיטואציה. זו פגישה עם רגש היסטורי שלא קיבל מענה.

כדי לשרוד, הנפש מקפיאה רגשות מסוימים. מהקיפאון הזה נולדות אסטרטגיות: ריצוי, שליטה, הימנעות, תקיפה או קורבנות. הן עוזרות לנו לחיות, עד שהן מתחילות לנהל אותנו.

מערכת הפעלה, לא “בעיה”

טל לא אוהב את המילה “שיטה”, אבל עם השנים נוצרה שפה, מבנה ומתודה. לא כדוקטרינה- אלא ככלי.

הוא מתאר את זה כך: תודעה היא לא רעיון פילוסופי. היא הקוד שמפעיל אותנו ביומיום. וברוב המקרים אנחנו מנסים “לתקן התנהגות”, בלי לגעת במקור שמייצר אותה.

שיטת אימפקט, כפי שהוא מציג אותה, לא מבטיחה קסמים. היא מציעה משהו נדיר יותר: דרך יומיומית לזהות את מנגנוני ההפעלה שלנו, ולפגוש אותם בלי לברוח.

שני עמודים שמחזיקים הכול

טל מגדיר את העבודה שלו ככזו שנשענת על שני עמודים בלבד: בורות וסקרנות.

בורות – במובן המשחרר: להסכים לא לדעת באמת מה קורה בי. "זה להפסיק להעמיד פנים שאתה יודע. זה להגיד 'אני לא יודע למה אני כועס כל הזמן' במקום 'אני יודע בדיוק, זה בגלל זה וזה וזה'.
סקרנות – "זה להיות מסוקרן מה בי באמת קרה – לא כדי לתקן את עצמי, אלא כדי להכיר את עצמי."

כשיש בורות, לא צריך להעמיד פנים.

כשיש סקרנות, לא צריך להילחם.

לא לתקן – לפגוש

אולי זו תמצית האוניברסיטה של החיים: היא לא מבקשת מאיתנו להיות טובים יותר.  היא מבקשת שנהיה כנים יותר.

להבין למה אנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים. לראות את המראה – לא כדי לשפוט, אלא כדי לבחור אחרת.

ובתוך עולם שמרבה להגיב, הבחירה לפגוש את עצמנו,  היא כבר התחלה של תיקון.

טל בשן הוא מייסד בית הספר להתנהגות תודעתית, ומפתח שיטת "אימפקט" – שיטה לעבודה עצמית עמוקה המבוססת על הבנת מערכות ההפעלה התודעתיות שלנו. השיטה נבנתה לאורך יותר מ-25 שנה של עבודה עם אלפי תלמידים, ומלמדת איך לזהות את הפחדים והטראומות שמנהלות אותנו מאחורי הקלעים – ואיך לרפא אותם. ניתן להאזין ללא עלות לפודקאסט " סליחה זה לא מה שהזמנתי" או להצטרף לאחת הסדנאות שהוא מעביר ברחבי הארץ וכמובן לעקוב ברשתות.