ממשלת תוניסיה העבירה חוק שמטיל קנס של 2000 דינר למעסיק שמפלה על רקע מגדרי. הצעד הקטן הזה הוא רק פסיק בדרך החיובית של תוניסיה, שתשנה את כל מה שחשבתם על האביב הערבי.
תוניסיה לא מספיק רחוקה כדי להיחשב אקזוטית ולא מספיק קרובה כדי לאיים על ישראל מבחינה ביטחונית, אז סביר להניח שלא שמעתם על המדינה הצפון אפריקאית הזו, אלא אם כן מחשיבים את הפעם ההיא שחבר שלכם התעקש שהוא חצי טוניסאי ולכן הוא מבין בקוסקוס. למרות זאת, כדאי להכיר אותה, כי היא הולכת ומסתמנת כמקרה הכי מוצלח של גל המהפכות שהבעירו את המזרח התיכון לפני חמש שנים.
עוד לפני ששמעתם עליה, תוניסיה ממש לא תאמה את הדימוי שיש לכם בראש על מדינות ערב. כן, זה עם הגמלים והנרגילות. תוניסיה הגיעה לעצמאות באמצע המאה ה20 כשהיא אחרי התפתחות איטית של רעיונות ליברלים ומלאה בכוונות טובות. לרוע המזל הכוונות הטובות הובילו לגיהנום, עם שני מנהיגים שביצעו מהפכות ומשלו כל אחד בתורו, יותר מעשרים וחמש שנה. למרות השלטון הדיקטטורי, תוניסיה צמחה וצמחה- ובין שנות התשעים לשנות האלפיים היא זינקה בשישים אחוזים בהכנסה הממוצעת לנפש וירדה בשישים אחוזים במדד העוני.
למרות כל הטוב הזה, לא הכול היה טוב, ובשנת 2011 מוחמד אלבועזיזי שרף את עצמו כמחאה על כן שמשטרת תוניסיה סגרה את דוכן הירקות ממנו התפרנס. השריפה רק הציתה עוד יותר את אש המחאה של התוניסאים, שנמאס להם ממנהיגים מושחתים ומאבטלה הולכת וגדלה. אם עד כן הסיפור הזה נשמע מוכר ממדינות מתפוררות כמו סוריה ולוב, הנה הנקודה שבה מגיע הטוויסט- המפגינים הגשימו את המטרה, ואחרי שהדיחו את הדיקטטור בן עלי נערכו בחירות דמוקרטיות עם מפלגות יריבות ואחוזי הצבעה אמיתיים.
ההצלחה של תוניסיה קשורה למנהיגים המהפכניים שלה- מראש הממשלה חיר אלדין במאה ה19 שקידם מהפכה מודרנית בחינוך ועד חביב בורגיבה, שהיה העריץ הראשון אבל העלה את גיל הנישואין, והעניק שויון בגירושים. הצעדים השפיעו על השטח וגרמו לנשים בתוניסיה לפרוח כמו שלא קרה באף מדינה שכנה. המעגל החיובי הזה, בו נשים זכאיות לחינוך, לשויון בנישואין ולזכות להפלה המשיך השבוע עם חוקים חדשים נגד אפלית נשים. לתוניסיה יש את הבעיות שלה- המדינה האסלאמית מכה שם כמו בכל מקום והדמוקרטיה רק בת חמש. יחד עם זאת, אפשר לשאוב ממנה השראה, ובדרך גם לשנות את החשיבה על מה קורה מסביבנו בשכונה.
