איך האפיפיור יכול להציל את העולם

העולם יכול להינצל, זוהי עיקר טענתי.

אבל היכולת לא מעידה על כך שאכן יקרה הדבר, כדור הארץ משתנה בגלל התנהגות האנושות והשינוי שעובר עליו לא בהכרח יטיב עם האדם, החי והצומח. בהתנהגותה מעבירה האנושות את מאזני הכוח לידיהם של יצורים מקרוסקופיים- חיידקים, וירוסים, מיקרופאג’ים, בקטריות, פרוטזואות ועוד.

אנשים נזקקו למסגרת בכדי לאחדם גם כאשר היו מעטים והשתמשו בפלטפורמות שונות עם אסטרטגיות שונות בכדי לייצר את הלהקות שהיו נוצרות מעצמן כשעוד היינו נתלים מענפי העצים. הדת, בעיני, היתה דרך התארגנות קריטית להשרדות- הן בתקופות שעברו וכן היום.

יש לזכור כי לפני 5000 שנים היו הרבה פחות נפשות אנושיות ששוטטו להן בעולם, כשהדת הופצה, היו אלו אנשים ספורים שנחשפו אליה, אלו היו הנפשות הספורות שהפיצו רבבות של דורות. לאברהם אבינו הובטחו צאצאים רבים ככוכבי השמיים ובמאות הדורות שחלפו מאז שסופר סיפורו לראשונה כנראה נתקיימה ההבטחה. לפני 200 שנה היו בעולם מיליארד בני אדם והמעשיות ההיסטוריות שעליהם התחנכנו כל תרבות בדרכה, התרחשו מול קהל שמנה פחות אנשים מאלו שנחשפו לפוסט האחרון של ביבי בפייסבוק. ההווה שבו אנו חיים הוא העולם שאחרי שנתגשמו ההבטחות שהובטחו לאברהם ולמשה, לרבקה וללאה- הבטחות הזויות שנחקקו בשפה שקיימה את עצמה על תכניה הדתיים, שימרה את עמה סביב מסורותיה הנושנות וייצרה את המציאות שחיו בה דורות רבים.

אבל מהדירה שלי, וממסכים רבים נוספים, נראית הדת כנרטיב, כאופציה אחת מיני רבות שיכולות להציע שגרה לגיטימית. הרעיונות הגדולים האחרים- דמוקרטיה, קפיטליזם, אינפורמטיזם ומתחריהם מתחרים על זמנו וליבו של האדם, משווקים את יתרונותיהם בארגון האוכלוסיות, בהפצת השפע ובהפקת המשאבים. כסטודנטית מישראל אני מקבלת עלי תורה ומצוות של מוסדות רבים בין אם אאמין בהם ובין אם לאו: עלי לקבל על עצמי את סמכות המשטרה והרשויות, להאמין לערכם של מטבעות ושטרות קניין, להתרחק מאזורים שהוכרזו משוייכים וממודרים, להתייצב במקומות ובזמנים שקבעו אחרים ולשאת ולמסור חומרים שונים לפי רעיונות מומצאים.

להבדיל מסוגי הסמכות האחרים שמציעים לי, הדת מדווחת על הוראות שלא מתיימרות להיות מובנות לכולם. כזו היא גם דרישתי כעת- הסרת האספלט ושיקום האקוסיסטמות.

אני מבינה כיצד לא כולם מסוגלים להבין כי מגוון המינים חייב להינצל אם ברצוננו להמשיך ולצרוך חמצן וקרקע, אני מבינה שלא כולם יכולים לתפוס כי האוויר לא ירווה בלי תרומתם של העצים להרכבו, שהמים יחמצו בלי מפעלי האיזון המורכבים שחיים ושוחים בהם, ושהיופי, אשר חשיבותו היא אמיתית, יתכלה וידהה כבר לפני שיתכלו כל הדלקים.

למעשה, היופי הוא שדורש את הבהילות, את החומר יש איך להמיר- כפי שריאקציה הולכת בכיוון אחד, ניתן לקחת אותה גם לכיוון השני. את המים שיחמיצו ניתן יהיה לסנתז ואת החמצן ניתן יהיה להפיק, אך איה תהא נשימה לרווחה בחזה מתוח כנגד מרחב?

את ימי האחרונים אני לא רוצה לבלות בהסנפת חמצן, ויניקת מים- הייתי מעדיפה להעזר באורגניזמים האחרים החיים ונכחדים סביבי כיום בכדי לנשום ולגמוע בעצמי מסביבתי. האחריות שלי כלפי אותם אורגניזמים נובעת מהשפע שהם מעניקים לי ומהחן שבו הם עושים זאת.

אני מבקשת לא לחיות בעידן בו האדם יהיה האחראי הבלעדי לכלכול כל משאביי הבסיסיים ודורשת את זכויותיי הטבעיות על נפלאות הטבע, גם כאשר עקרונותיהם לא מובנים לכולם.

אני בת 28 ונותרו לי שנים רבות מכדי לכלכלן. בשנת 2050 אני אהיה בת 61- 6 שנים מגיל הפנסיה. אלו יהיו ימים בהם כבר לא ניתן לראות את שמיה של סין או לפגוש אורנג גוטן נח בין עצי האמזונס. אני חיה כיום בדירה של 3 נפשות, שלפי הצפי של מסדרי האוכלוסין תאלץ לשאת 6 בעוד 30 שנה. השינוי שהעולם עובר מגיע לשיא חסר תקדים, כפי שעשה מאז 1800. התקדמות אקספוננצילית במהירות מצטברת דוחפת אותי להבין כי נבואות הזעם לא מיועדות לעתיד הרחוק, אלא לימיי חיי שלי.

לי, יגמרו המים, לי יגמרו השמיים, לי יגמר האוויר והאוכל, הסיכוי לחמלה ואיתה הביטחון. כל אלו, צפויים לאזול בימי חיי, אבל אני רואה נוכחה ומרגישה באמונה כי יש בידי בכדי לשנות גורל זה, תקווה שעדיין חשה את הזמן המתקתק בספקנות לקראת עיתות קודרות.

אמנם חייתי 28 שנים, אך מנקודת מבטי, אני זוכה לנסיון של מאות.

אלפי אקולוגים ברחבי העולם מצביעים השמיימה בבעתה וחושפים גזי חממה וזיהום אוויר. לנגד עיני מתעכרים השמיים, נצבעים במשיכות צהבהבות של זיהום אוויר כצללית מצועצעת מעל אופק עתיק.

אני יודעת כי לחברה האנושית יש אפשרויות רבות להפחתת הפליטה הבזבזנית הזו של פחמן לאטמוספירה, אך היא לא נוקטת בהם בגלל מיני כבליה. אנשים כיחידים תפורים יחדיו במארג החברתי וכבולים לרכביהם, למכשירי הטלפון שלהם ולמקום עבודתם, את הזמן והמקום שקיבלתי בחיי, עלי להסיט תדירות לפי רצונותיהם של אנשים מרוחקים ועשירים ואני נוהגת לפי דרישותיהם של זרים אלו.

אני מבינה כי בכדי להסית את הנתיב מהתרחישים הקודרים, עלי ראשית להכיר בעובדות: האחריות היא שלי, אך לא לבדה. לא די בשינוי פרטי שאעשה אני מאחר ואני מחווטת לתוך מערך שלם של אמונות ודרישות שלהם האחריות על שליחתי לנתיב בו אני מסירה אחריות מדברים שיכולים להיות חשובים לליבי ומוסיפה אחריות למטרות שלא בהכרח אני רוממתי. אני בוחרת לחיות בחברה ועם הבחירה הזו מגיעות חובות וצרכים.

אני לא מבקשת להיות צרכנית, אבל מחובתי לצרוך את אותם המוצרים אשר מזיקים כל כך לסביבה שלי.

מודעות כאמור, כבר קל להשיג, אבל כוח אין, זמן אין והמקום הולך לעזאזל. ובכל זאת- החדשות הטובות הן ששימור מינים זו פעולה ברת קיימא, שכרגע הטבע עוד יכול להתאושש אם נניח לו לעשות כן ושלחברה האנושית, על אף כל כבליה, יש את האפשרות לעשות זאת.

להלן הפתרונות שאני מציעה:

1. הסרת האספלט- בערים קיימות חלופות רבות לשינוע- רכבת קלה, אופניים, רכבלי שירות ועוד אשר יכולים לספק מענה לתנועת התושבים ללא כבישים סלולים, חשיפת האדמה מטרתה לאפשר את צמיחתם של מינים נבחרים- כאשר אני אוכלת דובדבן טעים במיוחד, תודתי אליו אמורה להתבטא בהפצתו, אך בהעדר אדמה, אנו זורקים לאשפה חומר גנטי מורכב שנבחר ממיני טעמים מותאמים לסביבה. על האדם להיזכר ברוטינות הבסיסיות ביותר במערכת היחסים שלו עם הסביבה. השטח שייחשף בערים לא יכול להיות המענה היחיד לצריכת החמצן, אך העדר הרכבים כבר ישנה את פני הדברים ואת ההתדרדרות המהירה במורד איכות האוויר. מיני טכניקות מכניות לשינוע שאינן צורכות דלק פוסילי כבר קיימות ממזמן אך לא נפוצו מתוך טעמי אופנה ולעיתים תזמון, רעיונות מטופשים כמו אומגות צריכים לקבל את מקומם הראוי בחישובי צריכת האנרגיה ביחס למרחק ומהירות.
2. יש לבצע התמודדות אמיתית עם הפסולת שיוצרת האנושות. על כל חברה להקים מערך מיחזור לפסולת שהיא מייצרת ועל כל אדם באופן אישי צריכה להיות מוטלת האחריות להפחתת הפרשותיו המזהמות. מתקני מחזור לפסולת אורגנית צריכים לנכוח בכל מקום בו היא מיוצרת כי הפחמן אשר אנחנו פולטים וזורקים הוא אותו הפחמן שאנחנו רודפים אחריו בבארות נפט ומזהמים איתו את השמיים. הפחמן זוהי מולקולה בעלת חשיבות גדולה ויש לנהוג בה בהתאם, כמו האדם, גם מסלולו של הפחמן הוא מעפר לעפר. כאשר אנחנו מסיתים כמויות עצומות ממנו למקומות הלא נכונים הוא הופך לזיהום. מפעלים אשר נוהגים בחוסר אחריות כלפי פליטות הפחמן שלהם צריכים להיסגר עד שישונו מתקניהם. על בתי חולים לטפל במים האפורים שלהם ולעצור את הרעלת מקורות המים באנטיביוטיקות וכימיקלים אשר מופרשים מידי יום מחוליהם. הצואה לא אמורה להישפך לים, כי אם להתפרק באדמה, אך מרבית ההתמודדות איתה היא הפוכה. מוצרי העץ למיניהם, גם הם פחמן יקר ערך שמרבים להיפלט כגזי חממה במקום להמשיך ולהיות בשימוש, הטכנולוגיה הזו כבר נחשבת ישנה, ועם זאת, מרבית הגזם, הנייר, הקרטונים והקרשים מושלכים ממעגל השימוש ומצטרפים לערימות הפסולת ההולכות וגדלות. פלסטיק ומתכות גם הם חומרים שהשימוש החוזר בהם נגיש פיסיבלית למרבית המקומות אך בלתי ניתן להשגה לפי אמצעים כלכליים, יש להציע פתרון זה בסל הצרכים ההומניים למדינות מתפתחות ולסייע להן להקים מפעלי מחזור מעין אלו ולסגור את המפעלים אשר ממשיכים לייצר מוצרים לא מתכלים.
3. שיקום המערך הביולוגי- בכדי שהגיוון הביולוגי הקיים ישרוד, עלינו לאפשר לו בית גידול, אך מצוקת הקרקע הינה גם כן, אחת הצרות ההולכות והופכות אמיתיות. הדבר נובע משימוש בזבזני שהכלכלה עושה באדמה ובשטחים היבשתיים והימיים כאחד. יותר ויותר שטחים מומרים לחקלאות בעלי חיים והדרישה ממשיכה לעלות. תעשיית הבשר נוהגת בחוסר אחריות מוחלט כלפי פליטות הפחמן שלה ודרישות הקרקע שלה מרוסנות רק על ידי עלויות שטחים. גם יערות הגשם אשר נכרתים יגמרו בימי חיי אם צריכת הבשר תשאר בעינה- אם האנושות תמשיך במסלול קרניבורי זה המגוון הביולוגי של היונקים עלול להתמצות בפרות, תרנגולות ובני אדם, כאשר שלושת אלו, אין בהם די בכדי להחזיק את כל כדור הארץ. קיימות דרכים חכמות בהרבה לנהל גידולי אדמה אך השימוש בהם קמצני והינו זכות של מיעוט לבן ומערבי. כמו כן, קיימות דרכים טובות יותר לשלב את אזורי המחייה של האדם עם אורגניזמים אחרים- תאורות חוף צריכות להחליף את אורותיהם בכדי שיחדלו לתעתע בצבי הים, ערים יכולות לדגול בבנייה לגובה שתרחיב את שטחי המחייה של שכניהן, תעלות יכולות להחפר במחשבה תחילה והשיקולים הביולוגים של שאר בעלי החיים צריכים להלקח בחשבון. ישנן פעולות רבות, ידועות זה מכבר שיכולות לאפשר אינטגרציה בריאה יותר בין האדם והחיה ועל החברה לראות את הערך בנקיטתן.
4. צריכת אנרגיה ירוקה- אנרגיה חשמלית מופקת מסליל מתכת שמסתובב סביב מגנט, אנרגיה מכנית מופקת כמובן, גם היא, מתנועה, חום ניתן לשינוע ויש אפשרויות רבות ונאות להפקת אנרגיה בצורות אלו שלא באמצעות הסתמכות על דלקים ובעירה. הבעיה העיקרית נעוצה בכך שהתשתיות עודן תקועות מאחור ויש להמירן לצורות האנרגיה המצויות, אדפטציה זו משתלמת רק סביבתית ויכולה לסייע בגמילה מתלות במיני מקורות כלכליים, ישנה אפשרות לכלכל את מרבית הבתים על ידי שימוש באנרגיה אשר כבר מצויה בהם על ידי ניצול אנרגית השמש, הרוח, תנועת מערכות האינסטלציה הביתית, תנועת המעלית וגובה המבנה, אופני כושר ועוד. התלות הגדולה בדלק פוסילי ממשיכה להתקיים ממניעים כלכליים על אף שאין בה עוד צורך, לא זו אף זו שהתשתיות החדשות שנבנות ואלו הישנות שמשופצות אינן זוכות להתקנה של מערכות ירוקות.

את הפתרונות והבעיות הללו אני מוסרת לאפיפיור פרנציסקוס- בתור מקור לסמכות. בתור שליחה של הדת, אני רואה בך את היכולת לארגן מחדש את המערכים החברתיים שכעת מונעים מהציבור לצלוח את השינוי האקולוגי בעצמו. גם ציבור אשר מעוניין להטיב עם הארץ כבול לארגונים חזקים ממנו אשר כופים עליו להמשיך לנוע באותה צרכנות הרסנית.

הדת קדמה לקפיטליזם ותשרוד אחריו, כי כוחה לארגן את התנהגותם של אנשים יחדיו ולא רק את חלוקת הכספים והמשאבים. הדת מבקשת אחריות לחלוקת הנהגים של החברה והאנשות, אשר מהוות משאב בפני עצמן, משאב אשר הברז אליו הוא בידיהם של אנשים ספורים, ואני פונה אליך מאחר והינך אחד מהם.

אני מבקשת ממך לארגן מחדש את התנהגותם של שומעייך ולהציע להם פתרון קוהרנטי שיוכלו לחלוק ולבצע יחדיו. התחל בביתך והמר את המערכות של משכנך בכדי שיעמדו בדרישות העולות מהפתרונות שהצעתי- טפל בפסולת, נטר את השימוש הפחמני, התקן מערכות של אנרגיה חלופית, קלף את האספלט וזרוק את זרעי הפירות שלך לאדמה.

דחוף את משני המדיניות לשנות את התשתיות ולעדכן אותן, על אף שהדבר משבש את כלכלת הצריכה הנוכחית, הוקע את התעשיות שמחירן האקולוגי לא סביר, כמו תעשיות הבשר, חקלאות בזבזנית, חקלאות ימית ומזהמים למיניהם. ארגונים אלו צריכים להפסיק את פעילותם אם לא יכללו בחישובי העלות שלהם את המחיר שהם גובים מהארץ ומהשמיים.

עזור לי לתקן מערכת שנשברה לפני מאות שנים ולהציל את זו שקיימת מליונים.

אני מקווה שתשמע בעצתי, אשמח לסייע לך להוציא לפועל את הצעותיי וארצה שתעזור לי לשמור עבורי ועבור בני דורי וילדינו על השפע של השמים האדמה והים.

בברכה,

תום שוורץ, ישראל.