בעולם של פעם, לפני הרבה שנים, אנשים ידעו שהכול הולך לאט.
שיש זמן לזרוע, ויש זמן להשקות, ואז צריך להמתין ,לדשן את האדמה ולחכות בסבלנות לצמיחה, פריחה וקציר.
זה היה ברור שצריך לעבור איזו דרך כדי שדברים יקרו, כדי שחיטה תצמח, והיה צריך בשביל זה זמן, סבלנות ואמונה שאם הכול יעשה כמו שצריך , בסוף זה יקרה.
אבל זה היה פעם, מאז העולם התהפך , השתנה, לאף אחד אין סבלנות לחכות ל”סוף” אנחנו רוצים סיפוק מיידי של פתרונות מהירים, של וכאן ועכשיו. יש לנו נטיה לרצות שהכול יקרה מהר, לרוץ בלי סבלנות, לקבל את ה”פרס” הזה שמחכה בסוף ואם אפשר מבלי לעבור תלאות בדרך.
עמוק בפנים, החיים מספרים לנו על דרך, על תהליך, על זמן ועל מצרך יקר שנקרא : ס ב ל נ ו ת.
אנחנו לא מאפשרים סבלנות לתהליכים ארוכים, מתייאשים מאורכה של הדרך מאורכו של תהליך, ממורכבות, מכל דבר שנראה לנו ארוך מדי ומסובך מדי.
לפני הרבה שנים למדתי הקלדה עיוורת, מתוכנה כלשהיא.
הרצון שלי היה לעשות קליק ולדעת.
למי בכלל יש סבלנות לתרגל, וללכת לאט?
ואחרי יומיים של תסכול שזה לא מצליח ולא הולך בקלות גם האמונה ביכולת להצליח הלכה קצת לאיבוד.
הייתי צריכה לשבת כל יום במשך חודש או יותר ולתרגל לאט לאט, צעד צעד , כל יום קצת, להחזיק חזק ברצון הזה להצליח ולא להתייאש בדרך.
בסוף למדתי, ושנים כבר שאני מקלידה עיוור ובכלל לא חושבת על זה אבל שאני נזכרת בתהליך אני חושבת בעיקר על כמה סבלנות הייתי צריכה כדי לדבוק ביום יום, בצעד צעד, כמה סבלנות ובעיקר אמונה שזה יקרה בסוף.
כמה פעמים אנחנו פוגשים מטרות שכאלו שדורשות מאתנו זמן ואורך רוח כדי להגשים אותן?
וכמה פעמים אנחנו נשברים בדרך כי אנחנו חסרי סבלנות וקטני אמונה?
אנחנו מתייאשים כי אנחנו כבר רוצים להגיע לנקודה ההיא שם למעלה, בקצה הסולם ואנחנו מתקשים ללכת את הדרך עצמה, לטפס באיטיות שלב אחר שלב , אנחנו רוצים כבר את מה שמחכה שם בסוף ורוצים אותו עכשיו, בקלות ומיד.
כדי להגיע רחוק , כדי להצליח, כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים באמת, לפעמים צריך פשוט לגדל את הסבלנות שבתוכנו.
לאמן את השריר הזה של האיטיות, של השלב שלב, של היכולת לנשום בדרך ולהחזיק מולנו כל הזמן את האמונה שנגיע לשם אם רק לא נמהר.
אם נאפשר לאיטיות, להדרגתיות, לתהליך להיות ולא לתת לזה לתסכל ולשבור אותנו שוב ושוב אזי נוכל בעצם להגשים כל דבר שרק נרצה –
אם זה ללמוד לנגן על גיטרה,
ללמוד לבשל ולאפות,
לעשות ספורט ולהיכנס לכושר,
לרוץ מרתון,
לכתוב ספר…
כל דבר שכזה דורש זמן , להיות בתהליך ולגדל בתוכנו הרבה סבלנות.
כל תהליך שכזה מבקש מאתנו מצד אחד לראות את המקום אליו אנחנו רוצים להגיע ומצד שני ללכת לאט את הדרך ולהבין שאנחנו נדרשים לצעוד צעדים קטנים, כל יום צעד שיקדם אותנו מבלי לתת לקולות של הייאוש וחוסר סבלנות לשבור אותנו בדרך, והם ינסו שלא יהיה לכם ספק, אבל אם תצליחו לעמוד מול הקולות האלו , תוכלו להגיע רחוק, כי רק ככה אפשר להגשים מטרות וחלומות.
כל אדם שהשיג משהו בחייו יספר לכם שהוא לא עלה על הסולם מהסוף שלו, ,זה לא עובד ככה.
הוא טיפס שלב שלב ,לאט לאט ובסוף נפתח לו הנוף ואיזה יופי של נוף…
ומי שהוא היה בתוך הנוף הזה זה אדם שדבק בתשוקה שלו להגיע למעלה והאמין ביכולת שלו ללכת כל פעם צעד, עד שהקסם נפתח לו.
אז מה תרצו להשיג?
מה הצעד הקטן הראשון שתוכלו לעשות כבר היום?
תזכרו לשים את החלום לנגד עיניכם כל בוקר, לנשום ולהזכיר לעצמכם שאתם בדרך, תחזיקו בסולם ותמשיכו לטפס, באמונה וידיעה שאתם יכולים.
בסוף זה יפתח לכם ,מבטיחה.
//במעלה הסולם//
לְטַפֵּס בְּסֻלַּם
שָׁלָב שָׁלָב
לָקַחַת נְשִׁימָה
עָמֹק פְּנִימָה
עַד תַּחְתִּית הריאות
לָדַעַת שֶׁאֵין קִיצּוּרֵי דֶּרֶךְ
וּמִי שֶׁאֶהְיֶה בִּקְצֵה הַסֻּלָּם
הוּא אָדָם שֶׁעָבַר
וְלָמַד עַל עַצְמוֹ
מָה הוּא יָכוֹל
וּמָה אֶפְשָׁרִי לוֹ
לָלֶכֶת צַעַד צַעַד
לְהַמְתִּין
וְלִרְאוֹת אֵיךְ הָאוֹר נִפְתַּח
