דברים משמחיםהשראהחדשות טובותיוזמות חיוביותללא קטגוריהמודעות עצמיתפרגוניםתוכן חיובי

סיפורי מסע מעוררים השראה

האומץ ללכת עם הלב- סיפור המסע של סיגל

לכל אדם יש סיפור שמבקש להישמע.

כל אדם הולך דרך, ולפעמים מתוך הסיפור שלו צומחות תובנות, השראה ולמידה שאותה ניתן לקחת גם לעולם שלנו.

סיפור המסע מוביל אותנו לעיתים לעשיה ייחודית בעולם, כזו שמעוררת השראה, כזו שלא רואים כל יום, כזו קצת יוצאת דופן  ושלעיתים נובעת מתוך צורך עמוק, רצון או חלום ילדות שלא קיבל מענה.

יצאתי לפגוש אנשים שהעשייה שלהם בעולם אחרת, מעניינת, שונה, ולראות מה היה שם במסע חייהם שהוביל אותם לבחירות, לעשיה, לדרך שבחרו ללכת בה.

🌹 🌹 🌹

סיגל מגן היא יזמית אומנות חברתית, מקצוע חדש וייחודי שאוגד את כל אשר היא עושה ופועלת בעולם.

סיגל, בת 59, מתגוררת בשוהם, אישה יצירתית, סקרנית ובעלת חיוך קורן אשר ידועה כסופרת ילדים משוררת וציירת , יחד עם זאת כששומעים ורואים את העשייה השופעת שלה בעשרים השנה האחרונות מבינים שאלו רק חלק מהכובעים שהיא חובשת על ראשה ובאמתחתה שלל פרויקטים ויוזמות חברתיות ויצירתיות שחוצות גבולות.

סיגל מגן

אז איזו ילדה היית ?

"מממ", חושבת סיגל, "התמונה הראשונה שעולה לי היא של ילדה חייכנית בת ארבע עם שיער פרוע, ואמא שלי חוזרת הביתה ואומרת לאבא שלי : איך נתת לה ללכת עם שיער כזה פרוע.

מצד שני,"היא מוסיפה, "עולה לי גם תמונה של ילדה מפוחדת ורגישה, אני רואה את הגננת לוחשת לאמא שלי באוזן שהיא לא בטוחה שאני יכולה לעלות לכיתה א' כי אני פוחדת לעלות למתקן עם סולם שתלוי באוויר בגן שלנו…

עד היום אני פוחדת" היא מחייכת.

ועל מה חלמת כשהיית ילדה?

"אני לא חושבת שחלמתי" אומרת סיגל, " אבל ממש אהבתי לקרוא ספרים ואמא שלי חשפה, הכירה והנגישה עבורי את העולם דרך ספרים, למשל כשהייתי בת ארבע היא סיפרה לי שהיא בהריון באמצעות ספר.

ברגע שלמדתי לקרוא בכיתה א' נהגתי ללכת לספריה להחליף ספר והייתי מחכה לספרנית שפותחת את הספרייה בארבע. וקצת לפני שבע כשסוגרים הייתי מגיעה להחזיר את הספר שלקחתי ולקחת ספר חדש".

את מספרת שפחדת לעלות לסולם שתלוי באוויר אבל בחיים שלך היום, נראה דווקא שאת עפה על סולמות באוויר וממש לא מפחדת לצאת לפרויקטים ומיזמים יצירתיים שבוערים בך….ללא ספק את ייחודית ושונה. הרגשת ככה בתור ילדה?

"כן", אומרת סיגל, "ידעתי שמשהו אצלי שונה, אפשר לומר שדווקא בילדות כבר זיהו את השוני אבל בקטע טוב ובגיל מוקדם כבר אבחנו אותי כילדה מחוננת ועברתי ללמוד בחיפה בבית ספר למחוננים. למדתי במגמה ריאלית, כי זה מה שנחשב אז, ובהמשך התקבלתי בצבא לממר"ם (מרכז המחשבים ומערכות המידע ) בתקופה שבה כמעט לא קיבלו בנות".

אז בעצם לאורך הילדות ושנות הנעורים שלך היית בעצם בעולם אחר לגמרי מהתחום של כתיבה ויצירה, יותר היית בתחומים הריאליים, משם אני מניחה הדרך להייטק כבר הייתה סלולה?

"כן, אפשר לומר" אומרת סיגל "בצבא גם הכרתי את אדם בעלי, ובסיום התפקיד בצבא הציעו לי עבודה בחברת הייטק עם רילוקיישן לדרום אפריקה לשנתיים. נסענו אני ואדם לעבוד שם ואחרי השנתיים האלו חזרנו לארץ והמשכתי לעבוד בתחום וכך התגלגלתי בעצם לעבודה בהייטק בכמה חברות לאורך השנים.

התחלתי כמתכנתת והתקדמתי לניהול פרויקטים וייעוץ, בהחלט הגעתי לתפקידים בכירים בתחום"

ומתי מגיע הרגע הזה שאת מבינה שמשהו אחר בוער בך?

"קצת לפני גיל 40" אומרת סיגל, "הגיע שלב ששבעתי מהייטק ומשהו התחיל לבעור בתוכי שביקש שינוי אבל עוד לא ידעתי מה בדיוק.

באותה תקופה, תום הבת הבכורה שלי למדה בבית ספר דמוקרטי שהוא בית ספר מאוד פעיל ויש בו הורים מעורבים מאוד שגם מלמדים כל מיני דברים ואני שאלתי את עצמי –

מה יש לי ללמד?  מה אני אלמד אותם?

התחום בו התעסקתי במחשבים הרי לא מעניין ילדים.

ואז אמרתי לעצמי: "אם אין לי מה ללמד ילדים אני עושה משהו לא נכון, משהו בדרך שאני חיה את חיי לא נכון והייתה בתוכי בקשה להסתכל ולבדוק איזה שינוי אני רוצה לעשות כי משהו אני עושה לא נכון.

שם התחיל מסע חיפוש. עבדתי קשה, קצת איבדתי את עצמי בתוך העבודה והאימהות וכבר רציתי משהו אחר ולא ידעתי מה בדיוק, ואז כש"לעוף" הגיע, ידעתי שהנה, זה מה שאני רוצה".

הספר "לעוף"

ומה היה הטריגר בעצם שממנו נולד "לעוף" ספר הילדים הראשון שלך?

"הטריגר היה תום הבת שלי בת ה-11 שחזרה יום אחד בוכה מבית ספר" מספרת סיגל.

"שאלתי אותה מה קרה והיא  לא הסכימה לדבר ולשתף אותי. הדרך שלי לפתור את העניין היה ללכת להתקלח.

בתוך המקלחת עלתה לי השורה הראשונה של הספר:

פעם היה שחף סקרן שהרגיש קצת בודד.

יצאתי מהמקלחת ופשוט שפכתי את ההמשך על דף  ואז ישבתי והקראתי את הסיפור לתום והתפתחה שיחה בינינו.

היא כמובן ישר זיהתה שזה עליה ושאלה : אמא זה עליי נכון?

אמרתי לה כן, אבל זה בעצם גם עליי ועל הרבה אנשים אחרים.

ואז היא שאלה – אפשר לקרוא לו לעוף? אמרתי לה שכן,

ואז היא שאלה – ואני יכולה לצייר אותו? ועניתי שכן, הבאתי לה צבעים ודפים והיא ציירה.

וככה בעצם התחיל תהליך הלידה של הספר.

אדם בעלי העלה את הציורים למחשב וביחד עיצבנו וחיברנו, השכנה שלי שהייתה מורה ללשון עזרה לי לבדוק את הניקוד והגענו בעצם לבית דפוס עם הדבר הראשוני הזה שרוצה להיות ספר.

בבית דפוס אמרו לנו שככה לא עושים ספר וכמובן ישבו ועזרו לנו והדפסנו 200 עותקים".

וואו, ספר שבעצם היה סוג של מיזם משפחתי הופך להדפסה של 200 ספרים, מאיפה האומץ והבטחון ?

"היה בתוכי מצפן מאוד חזק שאמר לי שזה הדבר הנכון לעשות," אומרת סיגל ,"ידעתי שלספר יש מסר טיפולי מרפא והיה לי ברור שאני רוצה להביא אותו לעולם. לא היה לי בכלל ספק, ידיעה הכי ברורה ונקיה שיש".

ובמקביל המשכת לעבוד בהייטק או שיצאת לדרכך כסופרת?

"תראי" מסבירה סיגל, "הספר –"לעוף" היה הספר הראשון , אני הייתי עדיין בהייטק וזה קרה במקביל. בפנים כבר ניקרה לי הידיעה שאני שבעה מהייטק ורוצה לעשות משהו אחר, והספר היה סמן כיוון לאן עליי להמשיך. 

יחד עם זאת, לא הייתי בשלה עדיין לעזוב את ההייטק.

חצי שנה לאחר שהספר יצא, החברה בה עבדתי נסגרה ואני פוטרתי ובחרתי לתת לעצמי הזדמנות לראות מה זה אומר בשבילי להיות סופרת, יש לי ספר אחד מה אני עושה עם זה הלאה וככה התחלתי לחפש את הדרך.

עשיתי חישובים כלכליים וחשבתי שאני יכולה לשבת שנתיים בבית ולבדוק את זה.

בפועל חתמתי אבטלה חצי שנה ובזמן הזה עשיתי באמת המון דברים ומיזמים, התחלתי לעוף כסופרת אבל ברגע שהאבטלה נגמרה קיבלתי רגליים קרות וחזרתי לחפש עבודה בהייטק לעוד כמה שנים.

הרגשתי שאני נקרעת, אני ממש בריב עם עצמי ובמאבק בין הצורך להביא כסף לבין הלב שרצה דרך אחרת.

את צריכה להבין," מסבירה סיגל , "להוציא ספר זה עסק יקר, הרגשתי שאני מנסה למצוא דרך להרוויח כסף כדי שאוכל לממן את הוצאת הספרים. חיפשתי את שביל הזהב."

ואיזה עוד פרויקטים מיוחדים היו אחרי הספר "לעוף" ?

"הפרויקט הבא" מספרת סיגל  "היה הספר- "חלומות שבלב" שהוא ספר שירים שכתבתי, פרסמתי הודעה והזמנתי ילדים לבוא לצייר ציורים לשירים.

הגיעו 230 ילדים לצייר ציורים וזה היה פרויקט מדהים, בנוסף היה גם פרויקט חברתי שעשיתי בספריה ברמלה, שבו הזמנתי ילדים ערבים ויהודים לכתוב סיפורים על ציפורים, גם המיזם הזה הצליח מעל למשוער, הגיעו המון ילדים ויצא הספר: "ציפורים, סיגל, ובכלל"

הפרויקטים האלו, מה המהות שלהם עבורך בכמה מילים?

"המטרה של הפרויקטים האלו " אומרת סיגל "היא לשלב ילדים בתהליך יצירה משמעותי עם ערך חברתי,  בפרויקט אחד הילדים ציירו ובשני הם כתבו".

מדובר בהחלט בפרויקטים פורצי דרך, לא פחדת בתוך התהליך?

"בטח שפחדתי," מחייכת סיגל, "כשהזמנתי ילדים לצייר לספר "חלומות שבלב" לא חשבתי שיגיעו 230 ילדים, גם הפרויקט שעשיתי ברמלה לווה בפחדים ובאנשים שהזהירו אותי שזה לא יצליח אבל היה בי את האומץ לנסות, הייתה המון אמונה בדרך.

לאורך כל החיים שלי התמודדתי עם פחדים ותמיד הלכתי עם האמת הפנימית שלי והדרך שהאמנתי בה".

ומתי בעצם את מחליטה לסיים עם ההייטק ולהתמסר להיותך סופרת?

"אני לא זוכרת בדיוק מתי," אומרת סיגל, "אבל בשלב מסוים נשברתי, זה פשוט לא עבד לי יותר והחלטתי לשחרר את ההייטק ולהפוך ליזמית אומנות חברתית שזה בעצם שם שאדם בעלי נתן לעשייה שלי כי לא ממש ידעתי איך להגדיר את כל מה שאני עושה"

את משלבת בחלק מהפרויקטים שלך טכנולוגיה ובינה מלאכותית איך זה בדיוק הולך יחד ?

"תראי" מסבירה סיגל  "אפשר לומר שלקחתי מכל השנים שעבדתי בהייטק שני דברים עיקריים- אחד מהם זה את האיכויות שלי כמנהלת פרויקטים שאותן לקחתי לעולם תוכן אחר ולקחתי גם את היכולת לפחד פחות מטכנולוגיה מאשר אנשים אחרים ואז בהרבה מיזמים אני משלבת גם טכנולוגיה.

בגיל חמישים היה לי למשל מיזם שנקרא : בואו נצייר את העולם, שבו כתבתי סיפור באנגלית והזמנתי אנשים וילדים בארץ ובעולם לצייר בעקבות הסיפור וליצור ספרים דיגיטליים באפליקציה מיוחדת, זה היה פרויקט מדהים שלקח שנה והסתיים בתערוכה גדולה בחיפה ויצאו למעלה מ300 ספרים.  זה חצה גבולות ברמה מטורפת.

הפרויקט הזה מאפיין בעצם את הרצון שלי להביא טוב לחברה באמצעות ספרים וטכנולוגיה.

השילוב שאני עושה אומר בעצם שבואו ניקח את הדברים הטובים של הטכנולוגיה ונביא משהו מהאיכות הזו קדימה".

את מתחרטת על משהו בדרך שלך?

"לא," עונה סיגל, "לא מתחרטת על כלום. בכל נקודת זמן עשיתי הכי טוב שאני יכולה. נכון שלכל דבר יש מחיר ולעיתים המחירים קשים אבל אני יכולה להגיד שהייתי נאמנה לעצמי בכל שלב אז אני לא מתחרטת על כלום".

אם נסכם את היצירתיות והעשייה שלך בעולם, מה המסר שהיית רוצה להעביר הלאה?

"האומץ ללכת עם הלב" מחייכת סיגל "גם אם זה לא מקובל, תהיו נאמנים לעצמכם, זה המסר שהיית רוצה שיעבור הלאה".

🌹 🌹 🌹

הסיפור של סיגל מלמד אותנו שתמיד אפשר לעשות שינוי בחיים, שאין גיל ליצירתיות ואין גבול לעשיה שאפשרית לנו כשאנחנו מעזים להוריד את החומות והמגבלות ולהתחבר חזרה לילדים שהיינו ולדבר הזה שבער בנו פעם לפני הרבה שנים.

מוזמנים להכיר את סיגל ואת השפע שהיא מביאה לעולם בדף הפייסבוק שלה –https://www.facebook.com/SigalMagenArt

4 3 votes
דירוג הכתבה

שרון אוזן

שרון אוזן נשואה ואמא לארבעה . אוהבת לכתוב, לקרוא, ללמוד ולהתפתח. צועדת בשבילי החיים בסקרנות ותשומת לב מתוך רצון אמיתי להיות אדם טוב יותר בעולם הזה.
Subscribe
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x