דעותהשראהחדשות טובותטיפ בגרושללא קטגוריהמהקהילהמודעות עצמיתרעיונות טוביםתובנות מחייכותתוכן חיובי

אז איך חיים בפייסבוק ונשארים באותנטיות?

פייסבוק. ישות דמיונית פיקטיבית ויחד עם זאת עולם שלם לעבור דרכו.
"אם את רוצה להקים עסק עצמאי ולהתקדם , את חייבת להיות נוכחת בפייסבוק, את צריכה שיכירו אותך וזו הפלטפורמה" – כך יאמרו המבינים.
וכך, בפסיעה חרישית ומהוססת, נכנסתי לעולם חדש ,זר ולא מוכר. שיש בו חברים וקשרים ותגובות ואלגוריתם על שמנהל את הכול וקובע מי מקובל ומי לא ויחד עם זאת מאפשר גמישות , שוויון הזדמנויות ואפשרות לשנות את גורלך אם רק תכיר את הכללים.
תמונות למשל, נאמר לי, בלי כיתוב עליהן, הפייסבוק לא אוהב, ישתף פחות.
ובלי לינקים לאתרים שמחוץ לפייס, הוא לא אוהב שיוצאים ממנו, יש לו אינטרס שהכול יישאר בפייסבוק-לנד, מין פריק אגו שכזה.
תגובות, מסבירים לי כולם , זה חשוב, תתחילי להגיב. כמה שתגיבי לאחרים הם יגיבו לך זו מעין עסקה שכזו של פירגון הדדי. מסתבר שיש קבוצות פירגון שלמות שזה מה שהן עושות.
ככל שיהיו יותר תגובות אז הפייסבוק יחשוף את הפוסטים שלך ליותר אנשים.
ותגדילי דחוף את מעגל החברים שלך, תצטרפי לקבוצות שמעניינות אותך, יותר עוקבים יותר חשיפה כך יותר יכירו אותך.
אה, והכי חשוב- תחשפי, תכתבי אישי.
הפייסבוק זה עולם של קשרים חברתיים ואינטרקציה, אנשים רוצים להכיר אותך. אז אם את באמת רוצה שיכירו אותך תתחילי לשתף, זה ברור שהתהליך הזה של להתפשט ולהחשף הוא לא פשוט, אבל זו הדרך…
וברוכה הבאה לעולם הפייסבוק. ☺


אז…התחלתי להזמין חברים בכל מיני צבעים- לחצתי הוסף, הוסף, הוסף לכל ההצעות שהפייסבוק הציע לי והפייס התמלא לי בעשרות פוסטים של אנשים חדשים שלא הכרתי ויחד איתם הגיעה גם הצפה רגשית.
והגבתי לכל מיני אנשים שאני לא מכירה מבלי להעמיק ולהבין עד הסוף את הפוסטים ואת הסיפור שלהם כי צריך להגיב ולפרגן, ראיתי שמתחילות להגיע תגובות חזרה אז הבנתי שזה עובד -ההדדיות הזו…
ואז משהו השתבש.
הגבתי למישהי תגובה לא קשורה לפוסט שכתבה, עקב כך שלא הכרתי את הסיפור המלא ולא פירשתי את הפוסט באופן מדויק, כתבתי "זו נשמעת חוויה מדהימה" ואז הבנתי שזו היתה חוויה ממש לא "מדהימה" והתגובה שלי פיספסה את המטרה …
רציתי לקבור את עצמי באדמה מרוב בושה כי הבנתי שהלכתי לאיבוד, שהתרחקתי מהמהות שלי, שלא נתתי את הכבוד הראוי למילים של אנשים אחרים, לסיפור שלהם.
לקחתי את עצמי דחוף לשיחה פנימית שכזו, כמו שאני יודעת לעשות, וכתבתי לעצמי את כללי האותנטיות שלי בפייסבוק, כי עם כל הכבוד לפלטפורמה הבאמת מיוחדת הזו, אם אני לא באותנטיות שלי, הולכת עם האמת הפנימית שלי אז שום דבר לא יעבוד ושום דבר לא באמת שווה את זה.

אז הנה כמה הצעות להתבוננות-


👈 מתי להעלות פוסט ? התשובה שלי לעצמי היא: מתי שעולה בי דחף ורצון. לא כי "צריך להעלות כל יום או יומיים ולהישאר בתודעה", לא כי "רק ככה זה עובד", להעלות פוסט כי בא לי להעלות. ללמוד לחקור עם עצמי ולשים לב מתי אני פועלת מתוך הדחף הזה ומתי אני מתיישבת לכתוב כי "צריך".
👈 לשים לב לרמת החשיפה של הפוסט, משני היבטים: היבט אחד הוא לבדוק אם הפוסט שלי חושף חוץ מאשר אותי גם מישהו אחר או עלול לפגוע במישהו וההיבט השני הוא להיחשף עד כמה שיכולת הנפש שלי מאפשרת לי ברגע נתון, לפעמים הפחד משיתוף הוא ברמה של פרפורי לב בלתי נשלטים, במצב כזה למתן את החשיפה , לשתף בחוויה פחות עמוקה שלא גורמת לי לקוצר נשימה, ולזכור שככל שאחזק את שריר החשיפה בהדרגה כך אוכל לחשוף גם מקומות עמוקים יותר מבלי לקבל התקף לב בדרך, לכל דבר יש את הזמן שלו. לאט.
👈 חברים בפייסבוק- לפני שאני מציעה חברות או מאשרת חברות, לעצור רגע. להסתכל מי זה הבנאדם ? איך נראה הפרופיל שלו? מה הוא עושה בחיים? לבדוק אם יש לנו חברים משותפים ואם זה נכון לי. הכי קל זה "לאשר" חברים בתזוזה קלה של האצבע, אבל גם בחיים חברים זה משהו שנרצה לבדוק קודם אם הם באמת נכונים לנו, בשבילי לפחות הכלל הזה תופס גם בפייסבוק.
👈 לאיזה פוסטים להגיב ? כמה ומתי ? נתחיל בזה שנדרש לתת את הכבוד הראוי לצד השני. לזכור שישב שם מישהו עם לב ונשמה וכתב מילים מעומק הלב שלו , אז מן הראוי להעניק לפוסט הזה כמה דקות של קריאה נינוחה, ולהגיב רק אם באמת נכון לי, רק אם באמת התחברתי, לא ממקום של : אני אגיב לו והוא יגיב לי, האנרגיה בדרך הזו לא מעצימה שום דבר. להקפיד להגיב באותנטיות-
אהבתי ? הגבתי. לא התחברתי, לא היתה בי סבלנות לקרוא? הכול בסדר, אין צורך להגיב.
לשמור על תגובה אותנטית וכנה , וכשהפירגון שלי יהיה אמין אז אוכל להאמין גם לפירגון של הצד השני.
בלי אינטרסים. פירגון אותנטי.
👈 הפייסבוק כשואב זמן- אין ספק שזה שואב לטייל בעולמות הפייסבוק. חשוב להקצות לזה זמן סביר ביום, לדעת עם עצמי מתי זה מספיק. לשחרר את הקול הזה ש"אין מה לעשות, פייסבוק זה עבודה" ולהתחבר שנכון , בא לי ומתאים. לזכור תמיד שהעולם האמיתי הוא בחוץ, זה סבבה להיות בעולם וירטואלי ויש לו הרבה מה להציע אבל בסוף, האנשים האמיתיים הם אלו שסביבי ביום יום, בפיזי.


אפשר להתבונן על עולם הפייסבוק מאינספור זוויות מבט , עם ביקורת או בלי, אבל אני בוחרת לראות בפייסבוק כמקום שמשתף סיפורי מסע של אנשים. התגובה שלי היא חיבוק קטן או יד בדרך, במסע. וכשאני באותנטיות ובחיבור לעצמי בעולם הזה אז האנרגיה נכונה, הפרגון כנה, ואני יכולה לחיות בשלווה ואותנטיות עם המדיה הווירטואלית הזו.
מוזמנים לבדוק איפה המילים ששמתי פה מהדהדות לכם, מוזמנים לקחת מה שמדויק ונכון לכם, וכמובן מוזמנים לשתף, בתגובות, אבל רק אם בא לכם באמת☺

4.4 7 votes
דירוג הכתבה

שרון אוזן

שרון אוזן נשואה ואמא לארבעה . אוהבת לכתוב, לקרוא, ללמוד ולהתפתח. צועדת בשבילי החיים בסקרנות ותשומת לב מתוך רצון אמיתי להיות אדם טוב יותר בעולם הזה.
Subscribe
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x