שמעתם פעם על ‘שוק קח-תן’? אני לא יודעת כמה סוגים יש, אבל פעם בשנה לפחות (ותמיד באזור פסח, לשמחת כל הצדדים) אמא שלי מרוקנת את הארונות הגבוהים בבית מכל הפיצ’יפקעס שהם הספיקו לצבור: מתנות שלא התאימו, כלי כתיבה שאף פעם לא שימשו לכתיבה, קערות וקופסאות למיניהן, צעצועים עזובים, מגבות ידיים ארוזות שהיו שוחד מחברת הביטוח ופנקסים עם עט מבנקים שונים- הכל בכל מכל כל. את כל הטוב הזה אחים שלי לוקחים איתם לבית הספר, ושם הם מקימים שוק אמיתי. כל ילד מביא מהבית את המגוון האישי שלו, והם קובעים מחירים, עושים עסקאות ומחליפים סחורות. הכל תמורת כסף מדומה, כמובן. העניין ברעיון הזה הוא שמה שאצלך כבר יצא מכלל שימוש, או מעולם לא הגיע לידי שימוש – יכול להיות בדיוק מה שמישהו אחר מחפש.
מדי פעם כשאני נכנסת לאוניברסיטה אני רואה בזווית העין דוכני ירקות בכניסה. מדי פעם גם מתעופפות לגביהם הודעות בקבוצות, אבל אני חייבת להודות שעד עכשיו אני הצצתי עליהם והם עליי, והקשר שלנו הסתכם בכך. ומלבד ריח של פטרוזיליה במסדרון מדי פעם, לא שמתי לב אליהם במיוחד… אבל השבוע החלטתי לבדוק עליהם קצת יותר, ולנסות להבין אם יש דפוס בתופעה הזאת, ומה הסיפור.
שלחתי הודעות על פני המים, וחזרו אליי כמה אנשים מקסימים. הם הסבירו לי שהדוכנים הם דוכני “קח-קחי”, שדרוג לשוק הקח-תן, חברנו מקודם. ומה זאת אומרת? זה אומר שהדוכנים פתוחים ופורשים ירקות ופירות, קצת מכל דבר, והמוני הסטודנטים, הצוות והעוברים ושבים מוזמנים לבוא, לבדוק, להתלבט ולקחת מה שירצו- כשהתמורה היא לפי ראות עיניכם, כמה שמתאים לכם. אבל הקטצ’ האמיתי הוא שמבחר הירקות והפירות הוא מבחר של ‘אוכל מוצל’. שאלתי אחת מהפעילות למה היא מתכוונת; אני הרי ראיתי את הדוכנים. והפירות והירקות נראו טוב באמת, באחריות! ואפילו ירקות לא גנריים- עגבניות שרי צהובות, צרורות ירק, חסות… והם לא היו נראים כמו משהו שהרימו מפינות נידחות.
וזה באמת לא. אבל כמו בהרבה דברים סיטונאיים אחרים, גם באוכל יש הרבה בזבוז. ירקות שלא גדלו בגודל הסטנדרטי למדפים בחנויות (באמת, מי הגזר שהרשה לעצמו להתארך כל כך??) עגבניות בצבע מנומר, חסות קטנות מדי. כשמגיעה סחורה חדשה אבל לא נגמרה הקודמת, וגם כשקצת התרכך, ובסופר לא היו מעיפים עליו מבט שני. אבל כשזה מוכן וערוך לך קרוב, פתאום סלט נראה בעצם רעיון לא רע. וגם לא מרק קישואים. והמחירים נוחים בהרבה… תתרשמו בעצמיכם:
מצילי המזון של ירושלים עושים עוד הרבה דברים. ארוחות קהילתיות של אוכל מוצל, הסברה ופעילויות שונות להפחתת בזבוז מזון. אבל בין לבין, אם חסר לכם לימון, אז חמישוק בגבעת רם זה אחלה!
