כשאחותי הייתה קטנה, היא הייתה אלרגית לביצים ובוטנים. זה עבר לה כשהיא גדלה, אבל בזמנו זה תמיד היה סיפור שצריך לחשוב עליו: כל מטפלת או גננת הוזהרה מראש, ווידאנו מדי פעם שזה עדיין במחשבה (כי היו טעויות לפעמים), והזהרנו את אחותי פעם ועוד פעם לא לקבל חטיפים מילדים אחרים. אמא שלי חיפשה תמיד מתכונים ללא ביצים, ולימי הולדת בגן לאחותי היו ביסקוויטים, תרסיס קצפת וסוכריות קישוט שמהם הכינו לה עוגה משלה בכל פעם.
אבל האלרגיות של אחותי עוד היו פשוטות יחסית, לא לגמרי מסכנות חיים ולא מייד אחרי האכילה. קרובי משפחה שלי לעומתה היו כל כך אלרגיים עד שחצי כפית גלידה חלבית יכלה להיגמר בבית חולים, ושכנה שלנו מלפני הרבה שנים הייתה אלרגית מאוד גם לריח של בוטנים. זה נשמע מופרך לגמרי, אבל אספר לכם שחוש הריח שלנו פועל על מולקולות קטנות של החומר עצמו שמגיעות לקולטנים באף, ועכשיו זה כבר נשמע הרבה יותר הגיוני. אלרגיות לעקיצות דבורים הן די נדירות אבל לא עוברות עם השנים, ובהרבה מקרים מסכנות חיים. רגישויות יכולות להיות סתם מטרד מעצבן, ואין אמא שלא אלרגית לאבק, אבל אלרגיות יכולות גם להיות סכנת נפשות.
זה מצד אחד. ומצד שני, לזכור ולשמור זה לא פשוט. מי שזה לא הוא עצמו שמקבל את התגובה האלרגית לא יזכור בדרך כלל עד כמה זה מזיק למישהו אחר, וגם אם זה אתה עצמך, לך תמנע מכל הסובבים אותך לפתוח שקית במבה או לגדל עץ זית בגינה שלהם. ואין שום דרך לדעת לאיזה שכן יש חתול, ולמה בכלל מכינים גלידה עם ביצים??? שלא להזכיר את המלצר המקסים שרצה לפנק את קרוב המשפחה שלי שהזמין שוקו על בסיס סויה בגלל האלרגיות, וערבב לו פנימה בכזו כוונה טובה קוביית שוקולד חלב.
אבל יש מקומות, ואנשים, שכן יש בהם מודעות. זה מעצבן ומטריח, אבל יש מקומות שלוקחים אחריות ומוכנים להגביל בלי להרגיש לא נעים או להתנצל, למרות מי שירים גבה או יתרעם. שאפו לבית הספר הבא:
ונסיים באנקדוטה קטנה על אלרגיות: אבא שלי פינה לבית חולים לפני כמה שנים אדם בהתקף אלרגי קשה מאוד ומסכן חיים, אחרי שנעקץ מדבורה בפעם הראשונה בחייו ולא ידע שהוא אלרגי. כשהוא שאל אותו במה הוא עוסק, הסתבר שהוא כוורן.
לתמונות משמחות, רעיונות או תגובות – [email protected] (בכותרת ‘דברים שאותי משמחים’)
